דָּוִד הִנִּיחַ אֶת הַסִּדּוּר עַל הַשֻּׁלְחָן וְהַבָּעָה מְרִירָה פָּשְׁטָה בְּפָנָיו. "זֶהוּ, נִמְאַס לִי!" הִכְרִיז לַחֲלַל הַחֶדֶר.

חֲלַל הַחֶדֶר הֵשִׁיב בִּשְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת. דָּוִד הֵחֵל לְשָׂרֵךְ אֶת רַגְלָיו בַּמַּדְרֵגוֹת כַּאֲשֶׁר מוּלוֹ הִגִּיעָה בְּטִיסָה מְהִירָה רוּתִי, אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה. "דָּוִד, מַה קָּרָה?" פָּנְתָה אֵלָיו בִּדְאָגָה, "לָמָּה הַפָּנִים שֶׁלְּךָ נִרְאוֹת מִסְכֵּנוֹת כָּאֵלּוּ?"

"נִמְאַס לִי!" חָזַר דָּוִד וְאָמַר, וְהַפַּעַם לְאָזְנֵי אֲחוֹתוֹ הַקַּשּׁוּבוֹת. "בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ אֲנִי מַחְלִיט לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, אֲבָל בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּשֶׁאֲנִי רַק מַתְחִיל אֶת הַתְּפִלָּה - מִתְבַּלְבְּלוֹת לִי כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת. פִּתְאוֹם אֲנִי נִזְכָּר בְּסֵפֶר הַסִּפְרִיָּה שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְהַחְזִיר, אוֹ בְּסִפּוּר מְעַנְיֵן שֶׁקָּרָאתִי אֶתְמוֹל, אוֹ בַּתָּכְנִיּוֹת הַדְּחוּפוֹת שֶׁלִּי לְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם, וּפִתְאוֹם - הוֹפּ! הַתְּפִלָּה שׁוּב הִגִּיעָה לְסִיּוּמָהּ, וַאֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי מַסְפִּיק עַל הַמִּלִּים. זֶה כָּל כָּךְ מְתַסְכֵּל!"

דָּוִד מוֹלֵל בְּיָדָיו אֶת קְצוֹת הַדַּפִּים בַּסִּדּוּר. "הַכֹּל בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן בַּגָּלוּת. כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיעַ, בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּעָיוֹת כָּאֵלּוּ! אֲבָל עַכְשָׁו זֹאת הַמְּצִיאוּת, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת".

"דָּוִד, הִתְבַּלְבַּלְתָּ לְגַמְרֵי!" קָרְאָה אֵלָיו רוּתִי. "שָׁכַחְתָּ אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ?"

"לֹא שָׁכַחְתִּי, הִיא דַּוְקָא מְאֹד מַתְאִימָה לְעִנְיָנֵנוּ" עָנָה דָּוִד בַּחֲצִי קְרִיצָה, "עַם יִשְׂרָאֵל יָרְדוּ לְמִצְרַיִם, וּמֵאָז כֻּלָּנוּ בְּגָלוּת.."

"לֹא" הִתְעַקְּשָׁה רוּתִי, "רַק הַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל יָרְדָה לְמִצְרַיִם, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה - 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה'. אַתָּה לֹא קוֹרֵא לְעַצְמְךָ בַּשֵּׁם בְּדֶרֶךְ כְּלָל, נָכוֹן?"

"נָכוֹן" הוֹדָה דָּוִד. "רַק אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁרוֹצִים לִפְנוֹת אֵלַי קוֹרְאִים לִי בַּשֵּׁם".

"יָפֶה!" חִיְּכָה רוּתִי, "זֶה מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵהַפָּרָשָׁה. נָכוֹן, הַגּוּף שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בַּגָּלוּת, אֲבָל הַנְּשָׁמָה אַף פַּעַם לֹא יָצְאָה לַגָּלוּת! הַנְּשָׁמָה קְשׁוּרָה תָּמִיד לַה', וּבָטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּזְכוּתָהּ כֹּחוֹת עֲנָקִיִּים. אַתָּה מֵבִין?"

דָּוִד הִתְיַשֵּׁב עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, מְהֻרְהָר. "כֵּן, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי מֵבִין" אָמַר וּמִצְחוֹ נֶחְרַשׁ בְּקִמְטֵי מַחְשָׁבָה. "נִרְאֶה לִי שֶׁמִּמָּחָר אַחְלִיט עַל קֶטַע אֶחָד בַּתְּפִלָּה בּוֹ אַקְפִּיד לְהִתְכַּוֵּן בִּמְיֻחָד. וְאִם אַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לִי אֶת הַכֹּחַ, אַצְלִיחַ לְאַט לְאַט לְנַצֵּחַ גַּם בַּקְּרָב הַזֶּה אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, בְּעֶזְרַת ה'!"