"תַּגִּיד לִי, רוֹעִי, אַתָּה מֵבִין אֵיךְ הַוִּיטָמִינִים עוֹבְדִים? נָכוֹן שֶׁלֹּא?" פָּנָה אֵלָיו יוֹנִי בִּשְׁאֵלָה רֶטוֹרִית, "אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְחַזְּקִים אֶת הַבְּרִיאוּת שֶׁלְּךָ וְסוֹמֵךְ עַל הָרוֹפֵא שֶׁאָמַר לְךָ לָקַחַת אוֹתָם. כָּכָה בְּדִיּוּק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת".
בֵּית מִשְׁפַּחַת שְׁוַרְץ הָיָה כְּמֶרְקָחָה. הָעוּגָה הַחַמָּה עַל הַשַּׁיִשׁ, הַסִּירִים הַמְּבַעְבְּעִים עַל הַכִּירַיִם, הַיְּלָדִים הַנִּרְגָּשִׁים - כֻּלָּם הֵעִידוּ לְלֹא מִלִּים עַל הַמְּאֹרָע הַמִּתְקָרֵב: בְּנֵי הַדּוֹדִים מִתֵּל אָבִיב עוֹמְדִים לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם לְבִקּוּר!
הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ הִתְיַצְּבָה עַל יַד הַדֶּלֶת כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה הַנְּקִישָׁה הַמְּיֻחֶלֶת. "שָׁלוֹם, בְּרוּכִים הַבָּאִים!" קִבֵּל אוֹתָם אַבָּא בְּחִיּוּךְ רָחָב, "בּוֹאוּ, הִכָּנְסוּ וְנוּחוּ מֵהַדֶּרֶךְ".
יוֹנִי וְדָוִד הִתְיַשְּׁבוּ מִשְּׁנֵי צִדָּיו שֶׁל רוֹעִי בֶּן דּוֹדָם וְשָׁקְעוּ בְּשִׂיחָה קוֹלַחַת. "תָּמִיד כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים אֲלֵיכֶם לְבִקּוּר, נִדְמֶה כְּאִלּוּ רַק לִפְנֵי דַּקּוֹת סְפוּרוֹת נִפְרַדְנוּ" צָחַק רוֹעִי. "כֵּיף לָבוֹא אֲלֵיכֶם, יֵשׁ לָכֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים מְעַנְיְנִים בַּמִּשְׁפָּחָה! כָּל הַמִּצְווֹת וְהַמִּנְהָגִים שֶׁאַתֶּם מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶם. אֲפִלּוּ הַלְּבוּשׁ שֶׁלָּנוּ שׁוֹנֶה" הֵעִיר וְשָׁלַח מַבָּט אֶל הַכִּפָּה שֶׁהִתְנוֹסְסָה עַל רֹאשָׁם שֶׁל בְּנֵי דּוֹדָיו. "אֲבָל יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁ.."
רוֹעִי לֹא הִסְפִּיק לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט כְּשֶׁלְּפֶתַע קָפַץ יוֹנִי מִמְּקוֹמוֹ. "אוֹי, לֹא לָקַחְתִּי עֲדַיִן אֶת הַוִּיטָמִינִים שֶׁלִּי הָעֶרֶב! רַק רֶגַע, אֲנִי הוֹלֵךְ לָקַחַת אוֹתָם, שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח".
"יוֹנִי קְצָת הִצְטַנֵּן בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר וּמֵאָז הוּא לוֹקֵחַ וִיטָמִינִים בְּכָל יוֹם" הִסְבִּיר דָּוִד לְרוֹעִי וְשָׁאַל: "מַה הִתְחַלְתָּ לְהַגִּיד קֹדֶם?"
"אֲהָהּ, הִתְחַלְתִּי לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמֵּצִיק לִי. אֲנִי לֹא מֵבִין לָמָּה כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ הֵן חֲשׁוּבוֹת. אֵיךְ אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם לֹא מְבִינִים?"
"הֵי, זֶה קָשׁוּר לַוִּיטָמִינִים, בְּדִיּוּק לָמַדְנוּ עַל זֶה בַּכִּתָּה!" יוֹנִי בְּדִיּוּק שָׁמַע אֶת שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל רוֹעִי כְּשֶׁחָזַר, וּמֵחֹסֶר מָקוֹם עַל הַסַּפָּה קָפַץ 3 קְפִיצוֹת נִלְהָבוֹת עַל הָרִצְפָּה שֶׁלְּיָדָם.
"תַּגִּיד לִי, רוֹעִי, אַתָּה מֵבִין אֵיךְ הַוִּיטָמִינִים עוֹבְדִים? נָכוֹן שֶׁלֹּא?" פָּנָה אֵלָיו יוֹנִי בִּשְׁאֵלָה רֶטוֹרִית, "אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְחַזְּקִים אֶת הַבְּרִיאוּת שֶׁלְּךָ וְסוֹמֵךְ עַל הָרוֹפֵא שֶׁאָמַר לְךָ לָקַחַת אוֹתָם. כָּכָה בְּדִיּוּק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת".
"אָמְנָם יֵשׁ גַּם הֶסְבֵּרִים לָמָּה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים כָּל מִצְוָה" הוֹסִיף דָּוִד, "אֲבָל קֹדֶם כֹּל, אָנוּ מְקַיְּמִים אוֹתָן בִּגְלַל שֶׁכָּכָה ה' אָמַר, גַּם אִם לֹא מְבִינִים".
"בְּדִיּוּק!" אָמַר יוֹנִי, "כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים 'הַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִקָּר'. אָז אֵיזוֹ מִצְוָה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו..?"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת כֶּרֶךְ א', עַמּוּד 102)
