חסידי אומות העולם (אלו שמקיימים את שבע מצוות בני נוח) יזכו לקום בתחיית המתים. מהיכן נולדה המסקנה הזו?
 
כאשר מעיינים בדברי חז"ל לגבי תחיית הגויים, הדברים לא כל כך ברורים. מצד אחד נראה כי תחיית המתים היא חזון שמיועד לבני ישראל בלבד. כך עולה מתיאורם של חז"ל את העדיפות של ירידת גשמים לעומת תחיית המתים: "...שתחיית המתים לאדם וזו (הגשמים) לאדם ולבהמה, תחיית המתים לישראל וזו לישראל ולעובדי כוכבים". כך גם נכתב במצודת דויד על הפסוק "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל יב, ה): "לא יעמדו בתחייה כי אם בני ישראל, לזה (=ולכן) אמר 'ורבים' ולא 'כולם'".
 
מצד שני, ישנם מקומות שמהם משמע כי תחיית המתים תהיה גם לגויים. במסכת סנהדרין מונה המשנה כמה אנשים שלא יקומו בתחיית המתים, ומזכירה ביניהם את בלעם הרשע. ומדייקת מכך הגמרא, שגויים אחרים, שאינם רשעים כבלעם – יקומו!
 
האמת היא, שזו מחלוקת מפורשת בין חכמי המשנה. רבי אליעזר סבור כי אף גוי לא יקום בתחיית המתים. כך הוא מסיק מהפסוק: "ישובו רשעים לשאולה, כל גויים שכחי אלוקים" (תהלים ט, יח). אך רבי יהושע סבור כי הדברים נאמרו רק על גויים שהתכחשו לאלוקים ("שכחי אלוקים"), אך אלו שלא התכחשו – יקומו.
 
מפרשים שונים מגיעים למסקנה, כי חסידי אומות העולם יקומו בתחיית המתים. על פי דבריהם, כאשר נאמר בגמרא: "תחיית המתים לצדיקים" – הכוונה היא (גם) לצדיקים שבין הגויים, משום שבעם ישראל ממילא כולם ייחשבו צדיקים ויקומו לתחייה, כמו שנאמר: "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס, כא). ומה שאמרו בגמרא "תחיית המתים לישראל" הכוונה היא, שבעם ישראל כולם יקומו, ומקרב הגויים הרוב, שהם רשעים, לא יקומו. אולם חסידי אומות העולם אכן יקומו.
 
כך אכן נפסק להלכה, כפי שהוזכר בראשית המדור. ובלשונו של הרמב"ם: "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא".