יעקב אבינו התמודד עם חוויות קשות בהיותו בבית לבן. לבן נחשב לסמל של טומאה ורוע וההתמודדות של יעקב מולו נבעה ממאבקי כוח רוחניים. כדי להקל את ההתמודדות, אמר יעקב את 15 פרקי "שיר המעלות" (ק"כ – קל"ד.
 
15 הפרקים הם כנגר 15 השנים בהן חיו יחד שלושת האבות. בכך ביקש יעקב לעורר את זכויות אבותיו, אברהם ויצחק, בנוסף לזכויותיו וכוחותיו שלו, על מנת להתגבר בעזרתן על הקשיים בבית לבן.
 
לכל אחד מהאבות היו זכויות מסוג אחר. אברהם עבד את השם בעיקר מאהבה, יצחק – מיראה, ויעקב – מהתעוררות רחמים. כשם שבמלחמה גשמית משתמשים באסטרטגיות שונות כדי להשיג ניצחון, כך גם במלחמה רוחנית תורמות זכויות מסוגים שונים להצלחה ולניצחון. לכן עורר יעקב זכויות של שלוש דרכים גם יחד, כדי להבטיח את הניצחון במלחמה הרוחנית נגד לבן.
 
הפרק הראשון מבין פרקי "שיר המעלות" מסתיים במילים: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". פסוק זה רומז למלחמה הרוחנית שיש בתקופת הגלות – הן הגלות של יעקב בבית לבן והן הגלות שאנו שרויים בה עד היום. בגלות יש הפרעות ומכשולים המקשים על עבודת השם. היהודי מבקש "שלום", כלומר – לעבוד את השם ללא ניסיונות ומכשולים, אך לעיתים מזמן השם קשיים וניסיונות שמחייבים מלחמה, כדי להביא את האדם להתעלות על-ידי עמידה בהם.
 
המילים שבפתיחת הפרק השני בסדרה מלמדות כיצד להתגבר על קושי הגלות: "אשא עיני... מאין יבא עזרי". עלינו לשאת עיניים אל האין, אל האין סוף ולהיזכר בתכליתה של הגלות – ההתעלות שתהיה לכולנו בגאולה השלמה.