"עַם יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ גּוּף אֶחָד. לְכָל אֶחָד מֵהָאֵיבָרִים בַּגּוּף תַּפְקִיד מְיֻחָד מִשֶּׁלּוֹ, וְיַחַד כֻּלָּנוּ מַשְׁלִימִים לִתְמוּנָה אַחַת יָפָה וּמְאֻחֶדֶת!"
אִישׁ חָשׁוּב לְמַרְאֶה יָשַׁב עַל כִּסֵּא מְרֻפָּד בַּבַּנְק. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בַּחֲלִיפָה אֲפֹרָה וְאָחַז בְּיָדָיו תִּיק עֲסָקִים שָׁחֹר. "אֲנִי צָרִיךְ הַלְוָאָה שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר" אָמַר לִמְנַהֵל הַבַּנְק. "זֶה לִצְרָכִים עִסְקִיִּים חֲשׁוּבִים. תּוֹךְ חָדְשַׁיִם אַרְוִיחַ בַּחֲזָרָה אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאַחְזִיר אֶת כֻּלּוֹ לַבַּנְק, בְּעֶזְרַת ה'".
"אֵין בְּעָיָה" אָמַר הַמְּנַהֵל. "אֲבָל לִפְנֵי שֶׁתְּקַבֵּל אֶת הַהַלְוָאָה תִּצְטָרֵךְ לְהָבִיא לַבַּנְק עָרֵב. הֶעָרֵב יִהְיֶה אַחֲרַאי לְהַחְזִיר בִּמְקוֹמְךָ אֶת הַהַלְוָאָה, בְּמִקְרֶה שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת מִסִּבָּה כָּלְשֶׁהִי".
"אֵין בְּעָיָה" אָמַר הָאִישׁ הֶעָשִׁיר וְהֶחָשׁוּב. "הִנֵּה, זֶהוּ יוֹסִי חֲבֵרִי הַטּוֹב. הוּא יִהְיֶה הֶעָרֵב שֶׁלִּי". בְּפֶתַח חַדְרוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַבַּנְק נִצַּב לְפֶתַע יוֹסִי - אִישׁ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, בְּכוֹבַע מָהוּהַּ וּבְגָדִים מְרֻפָּטִים.
"יוֹסִי? הֶעָרֵב שֶׁלְּךָ?" צָחַק הַמְּנַהֵל. "אִם אַתָּה לֹא תּוּכַל לְהַחְזִיר לַבַּנְק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר - אֵיךְ יוּכַל יוֹסִי לְהַשִּׂיג סְכוּם גָּדוֹל כָּזֶה?"
***
"אַמְנוֹן, אַתָּה שׁוּב חוֹלֵם?" קוֹלוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה הֶחְזִיר אוֹתִי בְּאַחַת מֵהַבַּנְק הַמְּמֻזָּג וְהַמְּצֻחְצָח אֶל הַכִּתָּה הַלּוֹהֶטֶת בְּיוֹם שֶׁל סוֹף קַיִץ. כְּמוֹ תָּמִיד, הַתֵּאוּרִים שֶׁל הַמּוֹרֶה לָבְשׁוּ בְּדִמְיוֹנִי צִיּוּר מְצִיאוּתִי שֶׁל מַמָּשׁ.
"אֶמְמ.. רַק רָצִיתִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה בְּקֶשֶׁר לְמַה שֶּׁנִּלְמַד בַּשִּׁעוּר" אָמַרְתִּי, וְהַמּוֹרֶה הָיָה נִרְאֶה דַּוְקָא מְרֻצֶּה מֵהִשְׁתַּתְּפוּתִי. "אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכָּל עַם יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה וּמַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה? לִכְאוֹרָה זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי. רָשָׁע לֹא יָכֹל לְהַשְׁלִים אֶת מַה שֶּׁמַּחְסִיר הַצַּדִּיק, כְּפִי שֶׁעָנִי לֹא יָכֹל לִהְיוֹת עָרֵב לְעָשִׁיר בְּהַלְוָאָה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ בַּבַּנְק!"
"שְׁאֵלָה יָפָה!" הֶחְמִיא לִי הַמּוֹרֶה. "אֶעֱנֶה לְךָ גַּם אֲנִי בִּשְׁאֵלָה: מִי, לְדַעְתְּךָ, הוּא הָאֵיבָר הֶחָשׁוּב יוֹתֵר: הָרֹאשׁ אוֹ הָרֶגֶל?"
"וַדַּאי שֶׁהָרֹאשׁ הוּא הֶחָשׁוּב יוֹתֵר!" קָפַץ חֲבֵרִי אָסָף. "הָרֹאשׁ חוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה הַרְבֵּה דְּבָרִים מְסֻבָּכִים, הָרַגְלַיִם? סְתָם הוֹלְכוֹת.."
"אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, בְּלִי הָרַגְלַיִם הָרֹאשׁ הָיָה סְתָם תָּקוּעַ!" עָנִיתִי לְעֻמָּתוֹ, "הוּא לֹא הָיָה יָכֹל לָלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם!"
"אִם כָּךְ, עֲנִיתֶם בְּעַצְמְכֶם אֶת הַתְּשׁוּבָה" סִכֵּם הַמּוֹרֶה, "עַם יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ גּוּף אֶחָד. לְכָל אֶחָד מֵהָאֵיבָרִים בַּגּוּף תַּפְקִיד מְיֻחָד מִשֶּׁלּוֹ, וְיַחַד כֻּלָּנוּ מַשְׁלִימִים לִתְמוּנָה אַחַת יָפָה וּמְאֻחֶדֶת!"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ד' עמ' 1140)
