כאשר תבוא הגאולה השלמה, יחולו כמה שינויים בקיום מצוות תקיעת השופר בראש-השנה:
א. כיום אין תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת, שמא יטעו ויטלטלו את השופר ממקום למקום באופן אסור. ברם לעתיד לבוא לא יהיה חשש שייכשלו ויטלטלו באופן אסור ולפיכך יוכלו לתקוע (בכל מקום) גם בראש-השנה שחל בשבת.
ב. כיום תוקעים בשופר בתפילה לאחר ברכת 'מלכויות', לאחר ברכת 'זיכרונות' ולאחר ברכת 'שופרות'. לעתיד לבוא לא יאמרו את הברכות 'מלכויות ו'זיכרונות', אלא רק את ברכת 'שופרות' וממילא ישתנה עיתוי התקיעות.
ג. התורה ציוותה לשמוע בראש השנה תשעה 'קולות' שופר בסדר הבא: 'תקיעה-תרועה-תקיעה' כפול שלוש פעמים. לפועל, מכיוון שכלשון הרמב"ם: "נסתפק לנו בתרועה ספק, לפי אורך השנים ורוב הגלות, ואין אנו יודעים היאך היא, אם היא היללה (תרועה) או האנחה (שברים) או שניהם ביחד (שברים תרועה)" – מספר הקולות שחייבים לשמוע באותו יום מגיע לשלושים: שלושה מחזורים של 'תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה', שלושה של 'תקיעה-שברים-תקיעה' ושלושה של 'תקיעה-תרועה-תקיעה'.
אולם בגאולה השלמה עתיד אליהו הנביא לפשוט את כל הספקות, ואם כן, החיוב יהיה לתקוע תשעה 'קולות' בלבד (במידה ויתברר שמספיק שברים לבד או תרועה) או 12 'קולות' (באם יתברר שצריך שברים ותרועה יחד).
ד. הגאון רבי יוסף חיים מבגדד בעל ה'בן איש חי' מחדש כי בזמן הגאולה יתקעו תקיעות בלבד ללא 'תרועה'! את דבריו הוא מבסס על כך שהתקיעה היא סימן לשלווה ושמחה (כמו שכתוב "וביום שמחתכם ובמועדיכם... ותקעתם בחצוצרות"), ואילו התרועה היא צליל של בכי ויבבה וכתרגומה לארמית של המילה 'תרועה' – 'יבבא' (לכן אם תוקעים תקיעה ותרועה בנשימה אחת לא יוצאים ידי חובה, כיוון שמדובר בשני דברים הפכיים)
לפיכך לעתיד לבוא, לאחר שהעולם יהיה משופע בטוב מוחלט ללא שמץ של רוע, לא יהיה על מה 'לייבב', ותישאר רק התקיעה שהיא סימן למנוחה ושלווה (ראוי לציין, שדברים אלו מהווים חידוש גדול וצריך עיון האם אינם נוגדים את הכלל ש"התורה הזו (על כל פרטיה) לא תהא מוחלפת").
מקורות: תלמוד בבלי ראש השנה כט, ב. ערכין י, ב. משנה תורה לרמב"ם הלכות שופר פרק ג הלכות א-ב. ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן דרושים לראש השנה נט, ד. תניא, איגרת הקודש כו. 'אדרת אליהו' (לרבי יוסף-חיים מבגדד) פרשת ניצבים דיבור המתחיל 'והנה ג"פ'. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: ספר המאמרים מלוקט חלק א עמוד תכח. שיחות קודש תשנ"ב עמוד 22.
