ברוב שבתות השנה קוראים הפטרה מדברי הנביאים, שיש לה קשר מובהק לפרשת-השבוע. שונה הדבר בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש-השנה, בהן קוראים הפטרות המכונות "שבעא דנחמתא" – שבעה קטעי נחמה שנאמרו בקשר לחורבן – לאו דווקא עם קשר גלוי אל הפרשה.
 
אולם יוצאת-דופן הפטרת-הנחמה השישית, הנקראת השבוע – "קומי אורי" (ישעיה ס) – לה קיים קשר ברור אל פרשת-השבוע, 'תבוא'.
 
בפרשת-השבוע מדובר על בחירתו הנצחית של השם בעם ישראל, כעם סגולה המיוחד מכל העמים: "והשם האמירך (בחר בך) היום להיות לו לעם סגולה... ולתתך עליון על כל הגויים" (דברים כו, יח-יט) (עליונות שבאה לידי ביטוי ביכולת מיוחדת למלא את רצון הבורא יותר משאר העמים, ולא חלילה בדיכוים). זו בחירה שאינה תלויה בהתנהגותנו ואינה נתונה לשינויים.
 
בהפטרת השבוע מדובר בגורלה של בחירה זו לעתיד לבוא: "ובנו בני נכר חומותייך ומלכיהם ישרתונך... כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך – יאבדו" (ישעיה ס י-יב). בבוא הגאולה יכירו כל העמים בעליונותם של בני-ישראל ויראו לעצמם זכות גדולה לממש את ייעודם עלי-אדמות – להסתופף בצל עם ישראל ולשרתם.
 
גויים שלא ימלאו את תפקידם ולא יכפפו את עצמם לשירות עם ישראל – אותם יכלה השם מן העולם. כי בתקופת הגאולה לא תהיה זכות קיום לנברא שלא ממלא כראוי את תפקידו.
 
(ליקוטי שיחות, כרך כד, עמוד 157)