"בֶּטַח הֵם אָמְרוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל וּמַפְחִיד, יֵשׁ בּוֹ הֲמוֹן חַיּוֹת רָעוֹת כְּמוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְאֶפְשָׁר לָלֶכֶת בּוֹ לְאִבּוּד בְּקַלּוּת. חוּץ מִזֶּה חַם שָׁם נוֹרָא, וְזֶה קָשֶׁה לָלֶכֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן!".
עַמִּיחַי הִסְתּוֹבֵב בַּבַּיִת אָנָה וְאָנָה בְּחֹסֶר מְנוּחָה. "עוֹד שְׁעָתַיִם.. עוֹד שְׁעָתַיִם.." הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.
"מַה קָּרָה, עַמִּיחַי? אַתָּה נִרְאֶה לָחוּץ, קָרָה מַשֶּׁהוּ?" שָׁאַל אַבָּא שֶׁעָבַר עַל יָדוֹ.
"כֵּן, הֶחְלַטְתִּי יַחַד עִם חֲבֵרִים שֶׁלִּי לְאַרְגֵּן פְּעִילוּת לִילָדִים בְּגִיל קָטָן מֵאִתָּנוּ, אֲבָל כְּשֶׁהָלַכְנוּ לְגַן הַמִּשְׂחָקִים הַשְּׁכוּנָתִי לְסַפֵּר לְכֻלָּם עַל הַפְּעִילוּת, הָיוּ כַּמָּה יְלָדִים שֶׁצָּחֲקוּ וְלִגְלְגוּ עָלֵינוּ. עוֹד שְׁעָתַיִם הַפְּעִילוּת מַתְחִילָה, וַאֲנִי מַמָּשׁ בְּלַחַץ. מַה נַּעֲשֶׂה אִם הַיְּלָדִים הָאֵלּוּ יָבוֹאוּ לַפְּעִילוּת וִיקַלְקְלוּ לָנוּ אֶת כָּל הַתָּכְנִיּוֹת?"
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת, אָמַר אַבָּא מִשְׁפָּט שֶׁנִּשְׁמַע כְּמוֹ כְּתַב חִידָה: "וַואוּ, עַמִּיחַי, אַתָּה מַמָּשׁ מַזְכִּיר לִי אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. אַתָּה מְדַבֵּר בְּצוּרָה דּוֹמָה מְאֹד לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".
"מָה? אֲבָל אֲנִי בִּכְלָל לֹא בַּמִּדְבָּר, אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁו בַּבַּיִת שֶׁלִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! אוּלַי זֶה בִּגְלַל שֶׁמֵּרֹב מֶתַח - חַם לִי כְּמוֹ בַּמִּדְבָּר?" נִסָּה עַמִּיחַי לְנַחֵשׁ.
"לֹא וָלֹא" צָחַק אַבָּא, "אֶתֵּן לְךָ רֶמֶז: הַאִם תּוּכַל לְנַחֵשׁ מָה אָמְרוּ עַם יִשְׂרָאֵל עַל הַמִּדְבָּר בּוֹ הָלְכוּ?"
עַמִּיחַי עָצַם אֶת עֵינָיו וְנִסָּה לְדַמְיֵן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר יַחַד עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "בֶּטַח הֵם אָמְרוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל וּמַפְחִיד, יֵשׁ בּוֹ הֲמוֹן חַיּוֹת רָעוֹת כְּמוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְאֶפְשָׁר לָלֶכֶת בּוֹ לְאִבּוּד בְּקַלּוּת. חוּץ מִזֶּה חַם שָׁם נוֹרָא, וְזֶה קָשֶׁה לָלֶכֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן!".
"נָכוֹן מְאֹד, עַמִּיחַי. אֵלּוּ בְּדִיּוּק הַדְּבָרִים שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ, וְזוֹ בְּדִיּוּק הָיְתָה גַּם הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶם" הִסְבִּיר אַבָּא, "מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הִסְבִּיר לַיְּהוּדִים שֶׁהֵם לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְפַחֵד מֵהַמִּדְבָּר כְּלָל. הֲרֵי ה' נִמְצָא אִתָּנוּ וְשׁוֹמֵר עָלֵינוּ תָּמִיד, אֲנַחְנוּ הַבָּנִים הָאֲהוּבִים שֶׁלּוֹ, אָז מִמָּה יֵשׁ לָנוּ לְפַחֵד?"
"נָכוֹן, אֵין לָנוּ בִּכְלָל מִמָּה לְפַחֵד!" אָמַר עַמִּיחַי וְקָפַץ מִמְּקוֹמוֹ. "אֲנִי רָץ לְאַרְגֵּן אֶת הַכִּסְּאוֹת, הַשְּׁלָטִים וְהַכִּבּוּד. בְּעֶזְרַת ה' יִהְיֶה בְּסֵדֶר, זֶה בָּטוּחַ!"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ב' עַמּוּד 371)