עֲטָרָה נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, כְּדֵי לֹא לְהַפְרִיעַ. הִיא עָמְדָה וְהִתְבּוֹנְנָה מְרֻתֶּקֶת בַּדּוֹדָה שִׁפְרָה שֶׁיָּדֶיהָ הַמְּנֻסּוֹת הֶחְלִיקוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל הַבַּד. כֶּתֶם אָדֹם הִצְטָרֵף לְפַס צָהֹב, וְרֶקַע תְּכֵלֶת נוֹסָף מִלְּמַטָּה. תְּמוּנָה מַרְהִיבָה שֶׁל שְׁקִיעָה עַל חוֹף הַיָּם הָלְכָה וְהִצְטַיְּרָה עַל הַבַּד.

"תִּרְצִי לְצַיֵּר גַּם אַתְּ?" שָׁאֲלָה דּוֹדָה שִׁפְרָה, "בּוֹאִי, אָבִיא לָךְ מִכְחוֹלִים וּצְבָעִים וּתְצַיְּרִי צִיּוּר מִשֶּׁלָּךְ!"

"בְּוַדַּאי!" שָׂמְחָה עֲטָרָה, "תּוֹדָה רַבָּה, דּוֹדָה שִׁפְרָה!"

הִיא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא בְּנוֹחוּת, לָקְחָה לְיָדָהּ מִכְחוֹל עָבֶה וּפְלָטָה שֶׁל צְבָעִים, וְהֵחֵלָּה לְצַיֵּר עַל הַדַּף. הִנֵּה בַּיִת, דֶּשֶׁא וּפְרָחִים מַקִּיפִים אוֹתוֹ סָבִיב, מֵעֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בַּשָּׁמַיִם. אֵיזֶה יֹפִי!

אַךְ שִׂמְחָתָהּ שֶׁל עֲטָרָה לֹא נִמְשְׁכָה זְמַן רַב. "דּוֹדָה שִׁפְרָה, תִּרְאִי מַה קָּרָה!" קָרְאָה וְהֵרִימָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ. שְׁתֵּי הַיָּדַיִם הָיוּ מְכֻסּוֹת בְּכִתְמֵי צֶבַע שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים.

"אוֹהוֹ, הִתְלַכְלַכְתְּ כַּהֹגֶן" צָחֲקָה הַדּוֹדָה, "הַיָּדַיִם שֶׁלָּךְ צִבְעוֹנִיּוֹת לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ הַמֵּצַח קִבֵּל כֶּתֶם צָהֹב. נֵס שֶׁשַּׂמְתְּ סִינָר לִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתְּ לַעֲבֹד.."

עֲטָרָה כִּמְעַט בָּכְתָה. "אֲבָל דּוֹדָה שִׁפְרָה, לָמָּה אַתְּ צוֹחֶקֶת? זֶה בִּכְלָל לֹא שָׂמֵחַ, אֲנִי בִּכְלָל לֹא אוֹהֶבֶת לְהִתְלַכְלֵךְ!"

"אֲנִי מְבִינָה, חֲמוּדָה, שֶׁזֶּה לֹא נָעִים לָךְ לְהִתְלַכְלֵךְ" עָנְתָה דּוֹדָה שִׁפְרָה. "עוֹד רֶגַע נִשְׁטֹף אֶת הַצֶּבַע בְּמַיִם וְסַבּוֹן וְהַכֹּל יֵרֵד בְּעֶזְרַת ה'. אֲבָל בֵּינְתַיִם חָשׁוּב שֶׁתִּזְכְּרִי - הַלִּכְלוּךְ הוּא בְּסַךְ הַכֹּל חֵלֶק מֵהַדֶּרֶךְ לְצִיּוּר יָפֶה וְצִבְעוֹנִי. בְּדִיּוּק כְּמוֹ עִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ".

"בֵּית הַמִּקְדָּשׁ?! מַה הַקֶּשֶׁר?" הִתְפַּלְּאָה עֲטָרָה.

"בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא יָחוּל תִּשְׁעָה בְּאָב, הַיּוֹם בּוֹ נֶחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. זֶהוּ יוֹם עָצוּב מְאֹד, כֻּלָּנוּ צָמִים בּוֹ וּמִתְאַבְּלִים עַל הַחֻרְבָּן. אַךְ עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מוּזָר - יֵשׁ גַּם טוֹב בַּיּוֹם הַזֶּה".

"אֵיךְ זֶה יָכֹל לִהְיוֹת?"

"פָּשׁוּט מְאֹד, כְּפִי שֶׁהַלִּכְלוּךְ הוּא הַדֶּרֶךְ לְצִיּוּר יָפֶה וּמְיֻחָד, כָּךְ בִּזְכוּת הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם, ה' יִבְנֶה לָנוּ מַמָּשׁ בְּקָרוֹב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּהְיֶה מְיֻחָד יוֹתֵר מִשְּׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ הַקּוֹדְמִים. הוּא יִהְיֶה נִצְחִי, כְּלוֹמַר - לֹא יֶחְרַב לְעוֹלָם!"

"וַואוּ, כַּמָּה שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לִרְאוֹת כְּבָר אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ!" קָרְאָה עֲטָרָה.