ישנה מצוות עשה לתת ללויים ערים למגורים, כנאמר בתורה (בפרשת השבוע): "צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת" (לה, ב). שבט לוי לא קיבל נחלה משלו בחלוקת הארץ ובני השבטים האחרים נצטוו לתת ללויים ערים על חשבון נחלתם הם. למעשה, ניתנו ללויים 48 ערים: שש ערי המקלט (הערים שהוקצו למקום מקלט לרוצחים בשגגה), ובנוסף להן עוד 42 ערים.
בזמן הגאולה האמיתית והשלמה תהיה לשבט לוי נחלה בארץ ישראל. כך מפרשים הסמ"ג (ספר מצוות גדול לרבי משה מקוצי) ופוסקים נוספים את מה שנאמר ביחזקאל (מח, לא): "שער ראובן אחד, שער יהודה אחד,
שער לוי אחד". מקום נחלתם יהיה באדמות "קיני קניזי וקדמוני" שמהעבר המזרחי של הירדן, שיתווספו לנו בזמן הגאולה. השאלה היא, האם לאחר שיזכו בנחלה משלהם, עדיין יצטרכו בני כל השבטים לתת להם ערים למגורים?
ה"מנחת חינוך" (רבי נפתלי באב"ד) כתב שלא יהיה צורך כזה. הוא גם מדייק זאת מהלשון בספר "החינוך": "שנצטוו ישראל לתת לשבט לוי ערים לשבת בהן
(מ)אחר שאין להם חלק בארץ". משמע, שכאשר יש להם חלק בארץ – אין סיבה לתת להם ערים.
לעומת זאת, דעת הרמב"ם ופוסקים נוספים היא, שגם לעתיד לבוא יקבלו הלויים חלק בארץ. וכך כותב הרמב"ם: "שבט לוי, אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהן. והערים הן שש ערי מקלט ו(בנוסף) עליהן ארבעים ושתים עיר. וכשמוסיפים ערי מקלט אחרות בימי המשיח (שלוש ערים נוספות) –
הכל ללויים". מעניין לציין שגם בספר החינוך עצמו נכתב בסוף ביאור המצווה לתת ללויים ערים למגורים: "ולעתיד לבוא, אחר ירושה וישיבה, מיד נקיים מצות עשה זו במהרה בימינו אמן".
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מעלה על פי דעה זו שאלה, מי מהלויים ישב בנחלה המיועדת להם ומי – בערים שניתנות להם? שאלה מעניינת נוספת נידונה ב"מנחת חינוך", על פי פסקו של הרמב"ם שכל ערי הלויים נחשבות לערי מקלט לרוצחים בשגגה: האם לשיטה זו גם כל הנחלה שיקבלו בחלוקת הארץ תיחשב למקום מקלט לרוצחים בשגגה? "מנחת חינוך" מסיים את הדיון, כי "כל זה צריך עיון עד יבוא (משיח) ויורה צדק לנו במהרה בימינו אמן".
מקורות: תלמוד בבלי בבא בתרא קכב, א. ליקוטי שיחות חלק לח פינחס שיחה א והערה 20 שם. הלכות רוצח לרמב"ם פרק ח הלכה ט. הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה א. ספר החינוך מצווה תח. מנחת חינוך מצוות תח, תי. שיחת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח י"ז תמוז תשמ"ו סעיף טו.
