ארץ ישראל המקראית התחלקה לנחלות לפי השבטים. יוצא דופן היה שבט לוי, שלא השתתף בחלוקה. אולם לעתיד לבוא כן תהיה לו נחלה. כך קובעים מפרשי הרמב"ם על פי נבואת יחזקאל המתייחסת לחלוקת הארץ לעתיד לבוא, ובה מוזכרים גם בני לוי: "שער לוי אחד" (יחזקאל מח, לא).
 
מפרשים אלו מבססים את דבריהם גם על פסיקתו של הרמב"ם: "שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל (מעבר לגבולות המקראיים) – הרי הכוהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן, ככל ישראל" (הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה ט). כידוע, לעתיד לבוא תגדל ארץ ישראל ותתפשט אל העבר המזרחי של הירדן (ארצות "קיני, קניזי וקדמוני") –ושטחים אלו עונים על ההגדרה "שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל", ולפיכך תהיה בהם לבני לוי נחלה.
 
מדוע בארץ המקראית אין לבני לוי חלק? מסביר הרמב"ם, ששבט לוי קדוש לעבודות המקדש ולהוראת התורה, ולכן הוא לא נוטל חלק במלחמות ישראל ופטור מליישב אדמות (הוא מקבל מכל השבטים ערים במתנה, אך לא מוטלת עליו משימת יישוב האדמות).
 
אולם בחבלי הארץ המצופים לנו לעתיד לבוא לא תהיה מצוות יישוב, אלא הם יבואו כמתנה – בדומה לערים שמקבלים הלויים בארץ המקראית. לכן שם גם בני לוי יקבלו חלק.
 
הסבר נוסף: לעתיד לבוא יתעלו כל עם ישראל ויהיו מובדלים מעסקי חומר ויעסקו אך ורק בלימוד תורת השם, כמו שבעבר היו רק בני שבט לוי. ממילא, לא תהיה הצדקה להפריד בין בני לוי לבין יתר השבטים, ולכולם תהיה זכות שווה לקבל נחלה.