הרמ"ע (הרב מנחם עזריה) מפאנו כותב בספרו 'עשרה מאמרות', כי בגאולה השלמה נצטרך להשלים את כל הקרבנות שהחסרנו בתקופת הגלות. לדבריו, ההשלמה תיעשה באופן הבא: "כשיגיע ראש חודש ניסן נצטרך להקריב כל קרבנות המוספין של כל ראשי חדשים של ניסן של כל ימי הגלות. וכן בשבתות, למשל: בהגיע שבת פרשת נשא נצטרך להקריב כל קרבנות המוספין של כל ימי הגלות של שבתות אלו".
 
בספר "בני יששכר" (רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב) מוסיף ומבאר לפי זה את הנוסח בתפילות מוסף: "ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך", "ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקריב לפניך". כיצד בדיוק נקריב את המוסף של שבת זו וראש חודש זה, כל עוד לא נבנה בית-המקדש? אלא שעל פי האמור מובנים הדברים. כשתבוא הגאולה השלמה נעשה ונקריב גם את קרבן המוסף של שבת זו ושל ראש חודש זה.
 
על דברים אלו סומכים את ידיהם ומסכימים גם בעל "בן איש חי" (רבי יוסף חיים מבגדד), בעל "כף החיים" (רבי יעקב חיים סופר) ובעל "תפארת שלמה" (רבי שלמה הכוהן מרדומסק).
 
אולם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מתקשה לקבל את הרעיון. בהזדמנות, ציטט הרב מרדכי אליהו לפני הרבי מליובאוויטש מלך המשיח את דברי ה"בן איש חי", והרבי הקשה על כך: כיצד יכולים להקריב קרבן מוסף עבור ראש חודש שעבר, לאחר שכבר הקריבו עבור ראש החודש הזה?
 
הרב אליהו השיב, כי זה כמו שאפשר להשלים תפילה שהחמיצו, או לחילופין להוסיף ולהתפלל תפילת נדבה. אך הרבי דחה את ההשוואה: השלמת תפילה אפשרית רק על התפילה האחרונה שהוחמצה בלבד. ובאשר לתפילת נדבה – תפילה כזו מחייבת חידוש ושינוי מהתפילה הרגילה, ובקרבנות לא קיימת שום אפשרות לשנות ולחדש. הרבי הוסיף ואמר שמבחינה מעשית מדובר במשימה קשה מאוד לביצוע: "כדי להקריב (ביום אחד) את הקרבנות של כל ראשי החדשים שבהם לא הקריבו קרבנות אלו – דרוש זמן רב ביותר!".
 
(בפשטות, כשאנו אומרים "ואת מוסף יום השבת הזה" או "ראש חודש הזה", אנו מתכוונים שהמשיח יגיע עכשיו ממש וממילא נספיק להקריב היום את המוספים כהלכתם. אך) בעיתוי אחר התבטא הרבי, כי הקדוש-ברוך-הוא כל יכול ובוודאי ימלא בדרך כזו או אחרת את החלל החסר של הקרבנות שלא יכולנו להקריב בזמן הגלות.