השעה הייתה מאוחרת מאוד, כאשר בביתו של הרב יוסף-יצחק בלינוב, רב מרכז העיר בני ברק, צלצל הטלפון. הרב בלינוב נשא עיניו אל השעון בפליאה. כנראה, מדובר במשהו דחוף במיוחד, אמר לעצמו. אחרת, מי יעז להתקשר בשעה כזו. הרב בלינוב הרים את השפופרת, מבלי שיעלה בדעתו איזה מופת נבואי מופלא של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח הוא ישמע עתה...
 
הסיפור ארע בחודש אלול תשס"ה (ספטמבר 2005). בתוקף תפקידו הנוסף, כראש המכון העירוני לבדיקת ספרי-תורה, תפילין ומזוזות, יושב הרב בלינוב במשך שעות ארוכות ועונה על שאלות המגיעות למכון ודורשות הכרעה הלכתית. במיוחד בימי חודש אלול, פונים רבים למכון לבדיקת כשרות של התפילין והמזוזות שברשותם, כמנהג ישראל, ועומס העבודה גדול.
 
באותו יום הגיע למכון אברך צעיר, חסיד צאנז, ובפיו שאלה שהתעוררה בקשר לכשרות אחת מפרשיות התפילין שלו. לא התפילין הרגילות, אלה שהפרשיות מסודרות בתוכן לפי שיטת רש"י – אלא זוג התפילין כשיטת "רבנו תם", שמהדרים להוסיף ולהניח לאחר התפילה. השאלה הייתה לגבי אות צ, שצורתה לא תאמה את דרישות ההלכה.
 
הרב בלינוב קרב את הפרשייה אל פניו והביט בה בעיון. הוא בחן את האות מכל צדדיה ונטה בלבו לפסלה. מה שאומר, שעל האברך להזמין אצל סופר פרשייה חדשה. הרב בלינוב נמנע מלומר את המילה פסול על תפילין קדושות, אבל הוא הורה לאברך חד-משמעית, כי אי אפשר להניח עוד תפילין אלו. הוא אימת את דעתו במבט בוחן נוסף ונתן את הפרשייה הפסולה לבעליה.
 
האברך כאב מאוד לשמע הפסק. משמעות הדברים הייתה, שמעודו לא הניח תפילין "רבנו תם" כשרות. הוא שאל את הרב אם באפשרותו לתבוע מהסופר שממנו הוזמנו התפילין, לכתוב פרשייה חדשה. תשובת הרב הייתה, כי עליו להתייעץ עם מגיה מנוסה, שידע להבחין אם מדובר בפסול שנוצר כבר בשעת הכתיבה, או פסול שהתהווה עם הזמן.
 
אברך זה הוא שהתקשר באותו לילה לביתו של הרב בלינוב. הוא הציג את עצמו, הזכיר לרב את האות צ הפסולה והרב נזכר. האברך התנצל על השעה המאוחרת. "פשוט", הסביר, "לא יכולתי להתאפק", נשנק קולו מהתרגשות. "אמרתי לעצמי, כי כיוון שהרב חסיד חב"ד, אני מוכרח לספר לו שהרבי ידע הכול!".
 
"מה כוונתך?", נדרך הרב בלינוב לשמע המילים האחרונות.
 
"אני נמצא כעת בביתו של אבי. באתי אליו כדי לספר לו על החדשות הלא-נעימות לגבי התפילין שנמצאו לא ראויות להנחה. כאשר סיפרתי לו על הפסק, לפתע החווירו פניו. אותות התרגשות וחרדה נמתחו עליהן. הוא עצם את עיניו ופלט מפיו בכאב: 'אוי ווי! הרי הרבי מליובאוויטש אמר לי לבדוק אותן!'
 
"דבריו היו לי בגדר חידה של ממש. מתי בדיוק התייחס הרבי מליובאוויטש לתפילין שלי?
 
"וכך סיפר לי אבי: זמן-מה לפני בר-המצווה שלי, במהלך ביקור משפחתי בניו-יורק, הוא זכה להיות בחלוקת הדולרים אצל הרבי. היה זה בשנת תש"נ (1990). כאשר עבר מול פני קודשו של הרבי, ביקש ברכה עבור כל המשפחה ובמיוחד עבורי, לרגל בר-המצווה שלי. הרבי חייך במאור פנים ואמר לו: 'בטח תדאגו לבדוק את תפילין רבנו-תם שלו'.
 
"אבי בא במבוכה קלה. דווקא את התפילין רבנו-תם הורה הרבי לבדוק. לא את התפילין הרגילות. עיקר תמיהתו הייתה, משום שכחסידי צאנז אין מנהגנו להניח תפילין רבנו-תם מבר המצווה, אלא רק מהנישואין, כך שכלל לא היו לי תפילין כאלה. אבי התלבט שבריר שנייה ולבסוף העז ואמר לרבי: 'אנו חסידי צאנז מניחים תפילין רבנו-תם רק לאחר החתונה'.
 
"'אם כך', לא הרפה הרבי, 'שיבדקו אז את התפילין רבנו-תם שלו'.
 
"אבי נותר משתומם נוכח ההוראה הבלתי צפויה. הוא נפלט החוצה אל בין המוני החסידים, וחזר בראשו על מילות הרבי, 'שיבדקו אז את התפילין'. מדוע כל כך חשוב כעת להורות על בדיקה של תפילין שטרם נכתבו? הוא נצר את הדברים בלבו והם נותרו דחוקים אי-שם עמוק בתודעתו.
 
"חלפו שנים ואני באתי בברית הנישואין. כמובן, נרכשו עבורי תפילין רבנו-תם, כמנהגנו, אולם את הוראת הרבי מלפני שנים שכח אבי לגמרי. מרוצת החיים עשתה את שלה.
 
"היום, כאשר באתי וסיפרתי לו כי התפילין אינן כשרות, כנראה מאז שעת כתיבתן, הכה בו הדבר כרעם ביום בהיר. פתאום צפה ועמדה מול עיניו הוראתו הנבואית המופלאה של הרבי מליובאוויטש לפני 16 שנה, 'שיבדקו אז את התפילין'. 'אח', טפח בידו על מצחו, 'אילו הייתי זוכר – הייתה נחסכת מאיתנו הרבה עגמת נפש'"...