בין המעלות שציין בלעם בעם ישראל הוא אמר: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". ומפרש רש"י: "כשהן עומדים משנתם בשחרית – הם מתגברים כלביא וארי לחטוף את המצוות: ללבוש ציצית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין".
 
מדברי רש"י עולה שעיקר החביבות של עם ישראל היא בכך שהם מתגברים "לחטוף את המצוות". הם אינם מסתפקים בקיום רגיל של המצוות אלא מתאמצים 'לחטוף' אותן ולקיימן בזריזות. בכך הם מגלים את החביבות היתרה שהם רוחשים למצוות.
 
'חטיפת המצוות' היא פעולה לא שקולה ולא מחושבת. היא מסמלת משיכה עזה ונכונות לקיום מצוות בכל מחיר, אפילו במסירות נפש. יהודי שנכון למסור את נפשו למען הקדוש-ברוך-הוא לא עורך חישובי כדאיות, אלא מתמסר כל כולו למעלה מטעם ודעת. את התנועה הנפשית הזו מבטאת 'חטיפת מצוות'.
 
דבר זה מזכיר מטבע לשון בה השתמש האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת רבי יוסף יצחק (הריי"צ), בזמן המשטר הקומוניסטי ברוסיה: "יהודים, חיטפו מסירות נפש, כי עובר וחולף זמנה של מסירות הנפש. עוד מעט יבואו ימים של חופש דת, ואז תחפשו מסירות נפש ולא תמצאו".
 
במשך הדורות היו בעם ישראל גילויים נשגבים ומיוחדים במינם של מסירות-נפש. כיום נדרשת מאתנו מסירות-נפש מסוג מיוחד – להפיץ את היהדות והחסידות מבלי להתפעל ממניעות ועיכובים וממלעיגים. כך נגיע להתגשמותה של הנבואה החשובה ביותר של בלעם – "וקם שבט מישראל" – הנבואה שמדברת על מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו תכף ומיד ממש.