כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים הָיָה הָרַבִּי אָסוּר בְּבֵית הַכֶּלֶא, וְאָז יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה אֵלָיו מִשְׁלַחַת וּבִשְּׂרָה לוֹ שֶׁהוּא רַשַּׁאי לָצֵאת מֵהַכֶּלֶא. אוּלָם, הֵם הִצִּיבוּ תְּנַאי: הַקּוֹמוּנִיסְטִים דָּרְשׁוּ שֶׁהָרַבִּי יִסַּע מֵהַכֶּלֶא בְּשַׁבָּת!
צְבִיקִי הָלַךְ בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מֵהָרָגִיל וְעָקַב בְּעֵינָיו אַחַר שִׁלְטֵי הַבָּתִּים, מְחַפֵּשׂ אֶת בַּיִת מִסְפַּר 22. הוּא הָיָה בַּדֶּרֶךְ לְבִקּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, חֲבֵרוֹ לַכִּתָּה, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בִּשְׁכוּנָה מְרֻחֶקֶת מִצְּבִיקִי.
"הֵי, מַה קָּרָה?" הִתְפַּלֵּא צְבִיקִי. אַחֲרֵי בַּיִת מִסְפַּר 20 הִגִּיעַ מִיָּד בַּיִת מִסְפַּר 24, אֵיפֹה 'מִתְחַבֵּא' בַּיִת מִסְפַּר 22?
מִסְפַּר יְלָדִים נִרְאוּ מִתְקָרְבִים לְכִוּוּנוֹ מִקְּצֵה הָרְחוֹב. צְבִיקִי הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו לְכִוּוּנָם וְשָׁאַל: "סְלִיחָה, אוּלַי אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיפֹה נִמְצָא בַּיִת מִסְפַּר 22?"
"כָּאן, בְּהִתְפַּצְּלוּת הַשְּׁבִילִים מִצַּד שְׂמֹאל" עָנָה אַחַד הַיְּלָדִים שֶׁנִּרְאָה כְּמַנְהִיג הַחֲבוּרָה. אַךְ אָז הוּא נָעַץ בִּצְבִיקִי מַבָּט וְקָרָא בְּלַעַג: "הֵי, יֶלֶד, מַה זֶּה הַבַּד הַמּוּזָר עַל הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ?" צְבִיקִי מִשֵּׁשׁ בְּעֶלְבּוֹן אֶת הַכִּפָּה שֶׁלּוֹ, הִסְתּוֹבֵב וְרָץ מִשָּׁם לְבֵיתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין.
בִּנְיָמִין קִבֵּל בְּשִׂמְחָה אֶת חֲבֵרוֹ הַטּוֹב. הוּא הִצִּיעַ לוֹ כּוֹס שְׁתִיָּה קָרָה וְהוֹצִיא לִכְבוֹדוֹ אֶת הַמִּשְׂחָק הֶחָדָשׁ שֶׁקָּנְתָה לוֹ דּוֹדָה שֶׁלּוֹ מֵאָמֶרִיקָה. בְּלַהַט הַמִּשְׂחָק כִּמְעַט נִשְׁכְּחָה מִלִּבּוֹ שֶׁל צְבִיקִי הַתַּקְרִית הַלֹּא נְעִימָה מֵהַדֶּרֶךְ.
"אַתָּה אוֹהֵב סִפּוּרֵי מֶתַח?" שָׁאַל בִּנְיָמִין אֶת צְבִיקִי לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל מִשְׂחָק, "כִּי יֵשׁ לִי סֵפֶר חָדָשׁ עִם סִפּוּר מַמָּשׁ מוֹתֵחַ עַל ר' יוֹסֵף יִצְחָק - הָרַבִּי הַקּוֹדֵם מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ!"
"בֶּטַח שֶׁאֲנִי אוֹהֵב!" עָנָה צְבִיקִי, "רוֹצֶה לְסַפֵּר לִי?"
וְכָךְ הִתְיַשְּׁבוּ שְׁנֵיהֶם בְּנוֹחוּת עַל הַסַּפָּה, וּבִנְיָמִין הֵחֵל לְסַפֵּר: "ר' יוֹסֵף יִצְחָק, הַמְּכֻנֶּה הָרַבִּי הָרַיַּי"צ, נֶאֱסַר לִפְנֵי 87 שָׁנָה עַל יְדֵי הַקּוֹמוּנִיסְטִים שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיָמִים אֵלּוּ בְּרוּסְיָה. "חֶטְאוֹ" הַגָּדוֹל הָיָה - הֲפָצַת תּוֹרָה, מִצְווֹת וְיַהֲדוּת לְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר יְהוּדִים.
כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים הָיָה הָרַבִּי אָסוּר בְּבֵית הַכֶּלֶא, וְאָז יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה אֵלָיו מִשְׁלַחַת וּבִשְּׂרָה לוֹ שֶׁהוּא רַשַּׁאי לָצֵאת מֵהַכֶּלֶא. אוּלָם, הֵם הִצִּיבוּ תְּנַאי: הַקּוֹמוּנִיסְטִים דָּרְשׁוּ שֶׁהָרַבִּי יִסַּע מֵהַכֶּלֶא בְּשַׁבָּת!
הָרַבִּי הָרַיַּי"צ לֹא פָּחַד מֵהַקּוֹמוּנִיסְטִים וְלֹא הִתְפַּעֵל מֵהֶם. הוּא אַף לֹא הִתְחַשֵּׁב בְּכָךְ שֶׁכָּל יוֹם בְּבֵית הַכֶּלֶא הָיָה מְסֻכָּן מְאֹד. בְּגַאֲוָה יְהוּדִית הוֹדִיעַ לַמִּשְׁלַחַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מוּכָן לִנְסֹעַ בְּשַׁבָּת, וִיהִי מָה! וְאָכֵן, הוּא יָצָא מִבֵּית הַכֶּלֶא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, ג' בְּתַמּוּז, וְלִמֵּד אוֹתָנוּ לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵאַף אֶחָד כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְקַיְּמִים מִצְווֹת".
"סִפּוּר יָפֶה, נָכוֹן?" שָׁאַל בִּנְיָמִין וְהֵרִים אֶת עֵינָיו מֵהַסֵּפֶר.
"סִפּוּר מַקְסִים" חִיַּכְתִּי וְזֵכֶר חֲבוּרַת הַיְּלָדִים מֵהַצָּהֳרַיִם עָלָה בְּעֵינֵי רוּחִי. בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁאֶפְגֹּשׁ חֲבוּרָה כָּזוֹ, אֶזְכֹּר שֶׁאֵין לִי מַה לְּהִתְבַּיֵּשׁ!
(עַל פִּי הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשמ"ג עַמּוּד 1692)