בכל הבריאה כולה אין שום דבר מיותר והכול נברא בצורה מחושבת, לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא. לפיכך היו העגלות צריכות להיות בכמות ובמידה הנדרשת בדיוק, מבלי שיהיה בהן שטח מיותר.
כאשר בני ישראל תרמו לבניין המשכן, תכננו נשיאי השבטים להשלים כל מה שיחסר. לפועל, העם תרם כל מה שצריך ולא נותר לנשיאים מה להשלים (מלבד אבני החושן). לפיכך, הם לקחו על עצמם לתרום (בנוסף לאבני החושן) עגלות, שתסייענה בניוד המשכן ממקום למקום. 12 נשיאי השבטים תרמו שש עגלות רתומות כל אחת לשני שוורים.
כוונתם הראשונה של הנשיאים מלמדת לכאורה על נכונות לתרום תרומה נדיבה – כל מה שיחסר. אך לפועל, כשהחליטו לתרום עגלות, הייתה התרומה בחסכנות מובלטת: כל נשיא מימן עלות של חצי עגלה בלבד!
מעיון במפרשים השאלה אף מתעצמת: חז"ל חישבו כי העגלות הכילו את קרשי המשכן בצמצום רב. עד כדי כך, שלאורך המסעות במדבר הוטל על בני לוי לעקוב ולוודא שהקרשים לא נוטים ליפול החוצה. לכאורה, ניתן היה לתרום מספר רב יותר של עגלות, כדי שיתאפשר להניח על גביהן את הקרשים בצורה מרווחת ולא יהיה חשש לנפילתם?!
ההסבר הוא, שהייתה כוונה תחילה בכמות המצומצמת של העגלות: במשכן, לצד העשירות והשפע הייתה מחשבה לנצל כל פרט בשלמות למטרה שלשמה הוא הוכן. זהו ביטוי סמלי לכך שבכל הבריאה כולה אין שום דבר מיותר והכול נברא בצורה מחושבת, לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא. לפיכך היו העגלות צריכות להיות בכמות ובמידה הנדרשת בדיוק, מבלי שיהיה בהן שטח מיותר. זהו חלק מהמחשת הרעיון שלכל דבר בעולם יש מטרה.
על ידי ניצול מלא מצדנו של כל פרט בבריאה, תבוא הגאולה השלמה מבלי להתעכב אף רגע אחד מיותר.
(ליקוטי שיחות חלק כח עמוד 40)
