אם נשאל את "האדם מהרחוב" מה טוב לדעתו בהזדקנות, סביר להניח שירים גבה. מובן שכולם רוצים לחיות שנים רבות, אך תהליכי ותופעות ההזדקנות עצמה? על זה היינו כולנו מוותרים בשמחה.
 
עד לא מזמן היה זה גם הלך הרוח המדעי שהתייחס לתופעות הזקנה כאל אוסף של קלקולים מקריים שמקורם בבליה (התבלות) ואבדן שליטה, מעין "עייפות חומרים" ביולוגית. ההפתעה הגדולה הגיעה משטח הגנטיקה, שהראתה בבירור כי ההזדקנות עצמה איננה כזו כלל וכלל, אלא מדובר במנגנון מתוחכם ומתוכנן היטב ששתול באופן מדויק בכל אחד מתאי הגוף ופועל באופן מתוזמן.
 
אבל "בשביל מה זה טוב", לא הבינו עד לאחרונה ממש. ניצני ההבנה המהותית הזו מתחילים לצמוח היום במעבדתו של ד"ר קריזנובסקי שבמכון ויצמן למדע. בסדרת מחקרים מבריקים הראה קריזנובסקי כי הזדקנות התא ממלאת תפקיד פעיל במניעה ובריפוי של מחלות שונות.
 
"הזדקנות התא היא עזרה ראשונה לרקמה פגועה", טוען קריזנובסקי. "היא מהווה מעין חסם עורקים". תאים פגועים או חולים או תאים שמילאו את תפקידם ואין בהם עוד צורך, והם עשויים להזיק לגוף אם ימשיכו להתקיים בו – עוברים תהליך הזדקנות בו הם מפסיקים להתחלק, מתנוונים ומתים. כמובן שחסם עורקים צריך להיות מוסר בזמן. כלומר, יש צורך במנגנון לסילוק תאים כאלה בזמן. המחקר מראה שמנגנון כזה אכן קיים – המנגנון הנכסף הפועל למניעת נזקי ההזדקנות התאית.
 
אין לנו עדיין מושג מדוע הוא איננו פועל בתפוקה שתספיק לסילוק כל נזקי ההזדקנות, או מה שחשוב יותר – כיצד מגבירים את פעולתו באופן בטוח ומאוזן. בינתיים, קריזנובסקי וקבוצת המחקר שלו מקווים ללמוד ממנגנון מופלא זה כיצד לייצר תרופות שתמנענה בעזרת השם את נזקי ההזדקנות ותשארנה בגופינו רק את פעילותיה החיוביות.
 
מחקר זה מראה עד כמה מופלאים המנגנונים הקיימים בפועל בגופינו. הכול כבר כאן. האתגר עתה הוא רק בכוונון מחדש.
 
מעבר לכך חושף המחקר בפעם המי יודע כמה שבכל דבר טמונה כוונה אלוקית טובה, שהיא היא תכליתו ועיקרו של הדבר. אם יהיה מאוזן כראוי, יוכל הגוף האנושי להימנע מזקנה במובנה המוכר, תוך ניצול מלא של אפקט הריפוי המופלא הטמון בה. ובקיצור – מימושן של הנבואות המבטיחות חיי נצח ביולוגים מתקרב יותר אל הדעת.