"אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַחֲבֵרוֹת הַיְּשָׁנוֹת וַעֲדַיִן לֹא מַכִּירָה כָּאן אַף אַחַת. זוֹ מַמָּשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁל מִדְבָּר שׁוֹמֵם". "אִם כָּךְ, נִרְאֶה לִי שֶׁפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָךְ" הִמְשִׁיךְ אַבָּא וְשָׁאַל, "אוּלַי אַתְּ זוֹכֶרֶת מֶה הָיָה מְיֻחָד בְּמִדְבַּר סִינַי?"
יַעֲלָה יָשְׁבָה בְּחַדְרָהּ וְהִבִּיטָה סָבִיב. הַקִּירוֹת, הַשֻּׁלְחָן, הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ, כֻּלָּם כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוּ מִמֶּנָּה: יַעֲלָה, הִשָּׁאֲרִי כָּאן לְיָדֵינוּ!
"אֲבָל אֲנִי לֹא יְכוֹלָה!" רָצְתָה לְהָשִׁיב לָהֶם, "אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים דִּירָה לְעִיר אַחֶרֶת, רְחוֹקָה מִכָּאן. אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת הַשְּׁכֵנוֹת, אֶת הַחֲבֵרוֹת, אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְגַם אֶת הַחֶדֶר הָאָהוּב שֶׁלִּי".
הִגִּיעַ הַיּוֹם, וּמַשָּׂאִית גְּדוֹלָה עָצְרָה מִחוּץ לְבֵיתָהּ שֶׁל יַעֲלָה. כָּל תְּכוּלַת הַבַּיִת עָבְרָה, אֲרוּזָה בְּאַרְגָּזִים, אֶל תּוֹךְ הַמַּשָּׂאִית. לְבַסּוֹף עָלוּ גַּם יַעֲלָה וּמִשְׁפַּחְתָּהּ עַל רֶכֶב וְנָסְעוּ הַרְחֵק מִשָּׁם, אַךְ יַעֲלָה הִרְגִּישָׁה שֶׁלִּבָּהּ נוֹתַר בַּבַּיִת הַיָּשָׁן.
"אוּלַי תֵּצְאִי לִפְעִילוּת צִבְאוֹת ה' עִם חַבְרוֹתַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת לַכִּתָּה?" הִצִּיעַ לָהּ אַבָּא, "הַפְּעִילוּת תֵּכֶף מַתְחִילָה, כְּדַאי לָךְ לְנַסּוֹת וּלְהִשְׁתַּתֵּף!"
אַךְ יַעֲלָה מָשְׁכָה בִּכְתֵפָהּ בְּמֵאוּן וּפָנֶיהָ נוֹתְרוּ עֲצוּבוֹת. "בַּבַּיִת הַיָּשָׁן עָשִׂיתִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אֲבָל כָּאן אֵין לִי חֵשֶׁק. אֶשָּׁאֵר לִי בַּבַּיִת וְזֶהוּ".
"נִשְׁמָע שֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - בַּמִּדְבָּר" אָמַר אַבָּא בְּהִשְׁתַּתְּפוּת
"בְּדִיּוּק!" קָפְצָה יַעֲלָה, "אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַחֲבֵרוֹת הַיְּשָׁנוֹת וַעֲדַיִן לֹא מַכִּירָה כָּאן אַף אַחַת. זוֹ מַמָּשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁל מִדְבָּר שׁוֹמֵם".
"אִם כָּךְ, נִרְאֶה לִי שֶׁפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָךְ" הִמְשִׁיךְ אַבָּא וְשָׁאַל, "אוּלַי אַתְּ זוֹכֶרֶת מֶה הָיָה מְיֻחָד בְּמִדְבַּר סִינַי?"
"אֶממ.. נִרְאֶה לִי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ שָׁם אֶת הַתּוֹרָה, נָכוֹן?"
"נָכוֹן מְאֹד!" עָנָה אַבָּא, "דַּוְקָא בַּמִּדְבָּר קִבְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. לֹא בְּעִיר אוֹ יִשּׁוּב, אֶלָּא בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם, מָלֵא בִּנְחָשִׁים, עַקְרַבִּים וְסַכָּנוֹת אֲחֵרוֹת. גַּם אֲנַחְנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, נִמְצָאִים בְּ'מִדְבָּר' - בַּגָּלוּת. אֲבָל גַּם כָּאן אָנוּ נִשְׁאָרִים קְשׁוּרִים לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת וְהֵם מְגִנִּים עָלֵינוּ מִכָּל הַבְּעָיוֹת וְהַקְּשָׁיִים".
דְּפִיקָה בַּיְשָׁנִית נִשְׁמְעָה בַּדֶּלֶת. בַּפֶּתַח עָמְדוּ שְׁתֵּי יְלָדוֹת לֹא מֻכָּרוֹת. "כָּאן הַבַּיִת שֶׁל יַעֲלָה?" הֵן שָׁאֲלוּ, "בָּאנוּ לְהַזְמִין אוֹתָהּ לָבוֹא אִתָּנוּ לַפְּעִילוּת. הֵכַנּוּ לָהּ מְסִבַּת קַבָּלַת פָּנִים!"
יַעֲלָה קָמָה מִמְּקוֹמָהּ. "טוֹב אַבָּא, הֶחְלַטְתִּי לֹא לְפַחֵד מֵהַקְּשָׁיִים שֶׁל הַמִּדְבָּר. אֲנִי הוֹלֶכֶת לַפְּעִילוּת, לְהִתְרָאוֹת!"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ב' עמ' 308)
