קודש הקודשים – החלק הפנימי של בית המקדש, היכן שמונח ארון הברית עם הלוחות – הוא המקום הקדוש ביותר בעולם. הכניסה אליו מותרת אך ורק לכוהן הגדול ואך ורק ביום אחד בשנה – ביום הכיפורים.
 
על פי המבואר במדרשי חז"ל, מותר לכוהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים גם ביום אחר – אך בתנאי שיערוך את כל סדר העבודה של יום הכיפורים המתואר בתורה. וכמו שכתוב בפרשת אחרי מות, בתחילת סדר העבודה: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש". כלומר, העבודה הזאת היא תנאי הכניסה לקודש הקודשים.
 
לפועל, אף פעם לא ניצל כוהן גדול את האפשרות להיכנס לקודש הקודשים מחוץ ליום הכיפורים. בפשטות הסיבה לכך היא, שאף כוהן לא הרגיש ראוי דיו להיכנס למקום קודש זה מעבר ליום הקדוש בשנה. אולם בזמן הגאולה, כאשר תשרור בעולם קדושה רבה – יוכל הכוהן הגדול לממש את האפשרות הזו.
 
יותר מכך: בפרשת יתרו נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים", ומפרש 'בעל הטורים – "כוהנים גדולים", שהם המלכים שבכוהנים. כלומר, הקדוש-ברוך-הוא אומר שכל עם ישראל יתעלו למדרגת הקדושה של כוהנים גדולים – מצב שיתגשם בשיאו בגאולה השלמה. או אז, לא רק לכוהן הגדול – אלא לכל עם ישראל תהיה אפשרות להיכנס לקודש הקודשים.
 
(יש גם תקדים לכך שיהודי שאינו כוהן שהה בקודש הקודשים שלא ביום הכיפורים. בספר מלכים מתואר כיצד החביאה יהושבע את יהואש בעליית בית קודש הקודשים – מקום מעל קודש הקודשים שחלה עליו הקדושה של קודש הקודשים – במשך שש שנים).
 
בהזדמנות התבטא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי ברור שלעתיד לבוא ינצל כל אחד כל הזדמנות להיות בקודש הקודשים, שהרי "כשיכול להיכנס לקדש הקדשים, איך יתכן שיהיה במקום אחר?!...".
 
בהזדמנות רבות אחרות בירך הרבי: "...מיד נפתחת הדלת ונכנס משיח צדקנו... ולוקחים את כל בני ישראל... להר הקודש, לבית המקדש השלישי, עד לקודש הקדשים, ושם (בקדש הקדשים) חוגגים את 'יום חתונתו ויום שמחת לבו' (כפי שמכונה הגאולה השלמה בכתובים)".