אִמִּי שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ וְלָחֲשָׁה לְאָזְנַי: "מַדּוּעַ אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ, שׁוּקִי? כְּשֶׁמְּקַיְּמִים מִצְוָה יֵשׁ לְהִתְגָּאוֹת בְּכָךְ, לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ!"
"בֶּאֱמֶת?!" הִתְפַּלֵּאתִי, "אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא טוֹב לְהִתְגָּאוֹת..."
שָׁלוֹם, קוֹרְאִים לִי שׁוּקִי, וְרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַבִּקּוּר שֶׁלִּי בְּהַר סִינַי. לֹא, לֹא נָסַעְתִּי לַמִּדְבָּר... מָצָאתִי אוֹתוֹ קָרוֹב מְאֹד אֶל בֵּיתִי.
הַכֹּל הִתְחִיל בְּבִקּוּר אֵצֶל סַבְתָּא גּוֹלְדָה. הִיא לֹא בֶּאֱמֶת סַבְתָּא שֶׁלִּי, וּבְעֶצֶם אֲנִי לֹא בָּטוּחַ אֵיךְ בְּדִיּוּק אִמָּא שֶׁלִּי הִכִּירָה אוֹתָהּ. מַה שֶּׁיָּדוּעַ לִי הוּא, שֶׁכְּבָר שָׁנִים אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לְבֵיתָהּ בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם, מְדַבְּרִים אִתָּהּ וְלִפְעָמִים עוֹזְרִים לָהּ בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת.
בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן אִמִּי הִצִּיעָה שֶׁנֵּצֵא לְטִיּוּל קָטָן בַּגִּנָּה. "הָאֲוִיר הַצַּח יַעֲשֶׂה לָךְ טוֹב, סַבְתָּא גּוֹלְדָה" שִׁכְנְעָה אוֹתָהּ, וְאָכֵן יָצָאנוּ בְּשַׁיָּרָה לַגִּנָּה שֶׁבְּפִנַּת הָרְחוֹב. יָשַׁבְנוּ, דִּבַּרְנוּ וְצָחַקְנוּ יַחַד, עַד שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב עָבְרוּ מִסְפַּר חֲבֵרִים מִכִּתָּתִי. "הֵי שׁוּקִי, רוֹצֶה לָבוֹא לְשַׂחֵק אִתָּנוּ בַּמִּגְרָשׁ?" קָרְאוּ לִי. עָנִיתִי לָהֶם בְּשֶׁקֶט, כִּמְעַט בְּלַחַשׁ: "אֲנִי לֹא יָכֹל עַכְשָׁו, אֲנִי... מְדַבֵּר עִם סַבְתָּא גּוֹלְדָה".
אִמִּי שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ וְלָחֲשָׁה לְאָזְנַי: "מַדּוּעַ אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ, שׁוּקִי? כְּשֶׁמְּקַיְּמִים מִצְוָה יֵשׁ לְהִתְגָּאוֹת בְּכָךְ, לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ!"
"בֶּאֱמֶת?!" הִתְפַּלֵּאתִי, "אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה לֹא טוֹב לְהִתְגָּאוֹת..."
"אַתָּה מַמָּשׁ מַזְכִּיר לִי אֶת הַר סִינַי" חִיְּכָה אִמָּא.
"בִּגְלַל שֶׁהוּא הָיָה הֶעָנָו מִכָּל הֶהָרִים?" שָׁאַלְתִּי.
"נָכוֹן, אֲבָל לֹא רַק בִּגְלַל זֶה" אָמְרָה אִמָּא, "ה' נָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא עַל הַר סִינַי בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא הִתְגָּאָה וְלֹא הִדְגִּישׁ אֶת מַעֲלוֹתָיו. אֲבָל אִם כָּךְ, לָמָּה נָתַן ה' אֶת הַתּוֹרָה עַל הַר גָּבוֹהַּ וְנִשָּׂא? אִם רָצָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת נְמוּכִים וַעֲנָוִים, מַדּוּעַ לֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּעֵמֶק, לְמָשָׁל?"
"הֲרֵי זֶה בָּרוּר!" אָמְרָה סַבְתָּא גּוֹלְדָה, "כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ מְקַיֵּם מִצְוָה הוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ וְלִהְיוֹת גֵּאֶה בַּזְּכוּת שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ!"
וְכָךְ בְּאַחַר-צָהֳרַיִם אֶחָד הִרְוַחְתִּי פַּעֲמַיִם: לָמַדְתִּי לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ בַּמִּצְווֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת לְחֶלְקִי, וְגִלִּיתִי אֶת הַר סִינַי - בְּמֶרְחַק חָמֵשׁ דַּקּוֹת הֲלִיכָה מִבֵּיתִי...
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק א' עמ' 276)