מַלְכִּי עָמְדָה בַּתַּחֲנָה וְהִבִּיטָה בְּעֵינַיִם כָּלוֹת עַל הָאוֹטוֹבּוּס הַמִּתְרַחֵק. זֶה לֹא פֵיר! אַיָּלָה, אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה, בִּקְּשָׁה מְאֹד שֶׁתְּצַיֵּר לָהּ שַׁעַר בְּמַחְבֶּרֶת פֶּסַח, הִיא הִתְעַכְּבָה וְהִפְסִידָה אֶת הָאוֹטוֹבּוּס. הָאוֹטוֹבּוּס הַבָּא יַגִּיעַ רַק בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה, וְהִיא תְּאַחֵר לְחוּג הַצִּיּוּר הָאָהוּב עָלֶיהָ כָּל כָּךְ!

מַלְכִּי בָּלְעָה בְּמַאֲמָץ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁעָמְדוּ בִּגְרוֹנָהּ. לֹא מַתְאִים לְיַלְדָּה גְּדוֹלָה, בַּת עֶשֶׂר וָחֵצִי, לִבְכּוֹת בִּגְלַל חוּג צִיּוּר. אֲבָל הָאַכְזָבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ! בְּדִיּוּק הַיּוֹם הִבְטִיחָה הַמּוֹרָה שֶׁיִּלְמְדוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסוּג חָדָשׁ שֶׁל צִבְעֵי שֶׁמֶן, וְהִיא תַּפְסִיד הַכֹּל...

לְפֶתַע עָצְרָה לְיָדָהּ מְכוֹנִית מֻכֶּרֶת. מֵהַחַלּוֹן הֵצִיץ אֵלֶיהָ רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא. "מַלְכִּי, אֵיזוֹ הַפְתָּעָה נְעִימָה לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ פִּתְאוֹם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם! רֶגַע, אֵין לָךְ חוּג צִיּוּר עַכְשָׁו? אֲנִי בְּדִיּוּק בַּדֶּרֶךְ לַשְּׁכוּנָה הַזּוֹ, בּוֹאִי וְאֶקַּח אוֹתָךְ".

הִיא הִתְיַשְּׁבָה בְּנוֹחוּת בַּמּוֹשָׁב הַמְּרֻפָּד. "אָז טוֹב שֶׁהִפְסַדְתִּי אֶת הָאוֹטוֹבּוּס, הַרְבֵּה יוֹתֵר נֹחַ וְנָעִים לִנְסֹעַ בִּמְכוֹנִית, וְגַם לִרְאוֹת אוֹתְךָ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.." הִרְהֲרָה בְּקוֹל.

"מַמָּשׁ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מִשָּׁמַיִם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא עוֹבֵר כָּאן בַּשָּׁעוֹת הָאֵלּוּ, אֲבָל בְּדִיּוּק הַיּוֹם הָיוּ לִי כַּמָּה סִדּוּרִים דְּחוּפִים בָּאֵזוֹר" אָמַר אַבָּא. "נִרְאֶה לִי שֶׁקָּרָה לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּתְאִים בְּדִיּוּק לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. תִּשְׁמְעִי סִפּוּר.."
אֱלִיצָפָן הִבִּיט עַל קִירוֹת בֵּיתוֹ בְּזַעֲזוּעַ. "מָהֵם הַכְּתָמִים הָאֲדֻמִּים וְהַיְּרֻקִּים שֶׁנִּרְאוּ כָּאן פִּתְאוֹם?" שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ.

הַכֹּהֵן שֶׁהֻזְמַן אֶל הַבַּיִת פָּסַק בְּהֶחְלֵטִיּוּת: "הַכְּתָמִים הָאֵלּוּ הֵם צָרַעַת. נוֹצִיא אֶת הָאֲבָנִים הַנְּגוּעוֹת, וְאִם יָשׁוּבוּ הַכְּתָמִים וְיֵרָאוּ - נִצְטָרֵךְ לְנַתֵּץ אֶת הַבַּיִת".

בַּשָּׁבוּעוֹת הַבָּאִים חָזְרוּ הַכְּתָמִים שׁוּב וָשׁוּב. לְבַסּוֹף קָבַע הַכֹּהֵן: "אֵין בְּרֵרָה. יֵשׁ לַהֲרֹס אֶת הַבַּיִת".

אֱלִיצָפָן לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר. מַה יַּעֲשֶׂה לְלֹא בַּיִת, וְכֵיצַד יִבְנֶה כָּעֵת בַּיִת חָדָשׁ? הֵן הַפְּרוּטָה אֵינָהּ מְצוּיָה בְּכִיסוֹ.

אַךְ צַעֲרוֹ הִתְחַלֵּף דֵּי מַהֵר בְּשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר מִבֵּין הַקִּירוֹת הַהֲרוּסִים נִרְאוּ נִיצוֹצוֹת מֻזְהָבִים. "מַטְמוֹן, אוֹצָר שֶׁל מַמָּשׁ טָמוּן כָּאן!" קָרָא בְּשִׂמְחָה. "אוּכַל לִתְרֹם צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּיָד רְחָבָה וְאַף לִבְנוֹת לִי בַּיִת גָּדוֹל וְנָאֶה יוֹתֵר!"
אַבָּא סִיֵּם אֶת הַסִּפּוּר וְאָמַר: "בְּכָל דָּבָר מְצַעֵר שֶׁקּוֹרֶה בַּחַיִּים, טָמוּן בְּעֶצֶם אוֹצָר, דָּבָר טוֹב שֶׁה' נוֹתֵן לָנוּ. צְרִיכִים רַק לְהַבִּיט הֵיטֵב וּלְגַלּוֹת אֶת הַמַּתָּנוֹת..."