יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן כְּשֶׁסֵּפֶר הַמֶּתַח הֶחָדָשׁ מֵהַסִּפְרִיָּה אָחוּז בְּיָדִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי אוֹהֶבֶת מְאֹד לִקְרֹא, אֲבָל הַיּוֹם רַק יָשַׁבְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן בְּלִי שֶׁמִּלָּה אַחַת תַּחְדֹּר לְמֹחִי. הָיִיתִי עֲסוּקָה בְּמַחְשָׁבוֹת עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי. מִירִי, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה, הָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת בְּבֵית הָרְפוּאָה בִּגְלַל חַיְדַּק מְסֻכָּן שֶׁתָּקַף אוֹתָהּ. כָּל כָּךְ דָּאַגְתִּי לָהּ, אֲנַחְנוּ קְשׁוּרוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ תְּאוֹמוֹת.

בִּשְׁעַת עֶרֶב דַּי מְאֻחֶרֶת, נִפְתְּחָה לְפֶתַע הַדֶּלֶת. "אַבָּא!" קָפַצְתִּי בְּשִׂמְחָה, "הָיִיתָ בְּבֵית הָרְפוּאָה אֵצֶל מִירִי? מַה שְּׁלוֹמָהּ?"

אַבָּא הִתְיַשֵּׁב לְיָדִי, הוּא נִרְאָה עָיֵף אַךְ רָגוּעַ. "כֵּן חֲמוּדָה, הָיִיתִי אֵצֶל מִירִי. הָרוֹפְאִים קְצָת דּוֹאֲגִים אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר בְּעֶזְרַת ה'"

"בֶּאֱמֶת? אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ?" הִתְפַּלֵּאתִי. "מָה, אַתָּה רוֹפֵא?"

אַבָּא צָחַק. "אֲנִי לֹא רוֹפֵא, פָּשׁוּט כָּתַבְנוּ הַיּוֹם מִכְתָּב לָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּעֶזְרַת סֵפֶר 'אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ'. כָּתַבְנוּ מִכְתָּב וְהִכְנַסְנוּ לַסֵּפֶר, וּתְנַחֲשִׁי מֶה הָיָה כָּתוּב בַּמִּכְתָּב שֶׁנִּפְתַּח.."

"שֶׁתִּהְיֶה רְפוּאָה שְׁלֵמָה?" נִחַשְׁתִּי.

"נָכוֹן, הָרַבִּי בֵּרֵךְ בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב! לָכֵן אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמִּירִי תִּתְרַפֵּא בְּקָרוֹב. הָיָה כָּתוּב בַּמִּכְתָּב גַּם לִבְדֹּק אֶת הַמְּזוּזוֹת בַּבַּיִת, כִּי כְּשֶׁהַמְּזוּזוֹת כְּשֵׁרוֹת הֵן מְגִנּוֹת עַל הַבַּיִת וְעַל כָּל מִי שֶׁגָּר בּוֹ. לָכֵן בָּאתִי עַכְשָׁו, לָקַחַת אֶת הַמְּזוּזוֹת לְסוֹפֵר סְתָ"ם שֶׁיִּבְדֹּק שֶׁהֵן כְּשֵׁרוֹת וְלֹא חֲסֵרוֹת בָּהֶן אוֹתִיּוֹת, לְמָשָׁל".

"רַק מַשֶּׁהוּ אֶחָד אֲנִי עֲדַיִן לֹא מְבִינָה" הִקְשֵׁיתִי, "אֵיךְ הָרַבִּי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲזֹר לְמִירִי לְהִתְרַפֵּא? מָה, הָרַבִּי הוּא רוֹפֵא?"

"זֶה בְּדִיּוּק מַזְכִּיר לִי אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ" עָנָה לִי אַבָּא, "אַתְּ יוֹדַעַת אֵיךְ מְזַהִים עַל עוֹף הַאִם מֻתָּר אוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ?"
"כֵּן, לָמַדְנוּ עַל זֶה בַּכִּתָּה!" עָנִיתִי מִיָּד, "יֵשׁ סִימָנִים, כְּמוֹ לְמָשָׁל צוּרַת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל הָעוֹף".

"נָכוֹן מְאֹד" שִׁבֵּחַ אוֹתִי אַבָּא, "אֲבָל יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ: לֹא מַסְפִּיק רַק לִלְמֹד בַּתּוֹרָה מָהֵם הַסִּימָנִים וְלִבְדֹּק בְּעַצְמֵנוּ, צְרִיכִים גַּם לִשְׁאֹל מִישֶׁהוּ שֶׁמַּכִּיר אֶת הָעוֹף, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. וְכָךְ זֶה בְּכָל דָּבָר בַּחַיִּים - הָרַבִּי הוּא נָבִיא וּבְרוּחַ קָדְשׁוֹ הוּא יוֹדֵעַ לוֹמַר לָנוּ מַהוּ הַדָּבָר הַנָּכוֹן בְּכָל מַצָּב שֶׁנִּתְקָלִים בּוֹ. כְּמוֹ עִם הָעוֹף, אֲנַחְנוּ לֹא סוֹמְכִים רַק עַל הַהֲבָנָה שֶׁלָּנוּ אֶלָּא שׁוֹאֲלִים אֶת הָרַבִּי וְכָךְ בְּטוּחִים שֶׁנַּגִּיעַ לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה".

"עַכְשָׁו הֵבַנְתִּי" אָמַרְתִּי, "אָז אֲנִי רָצָה לִכְתֹּב מִכְתָּב לָרַבִּי בְּעַצְמִי!"