בימי בין המצרים צריך להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה, ובפרט בהלכות התורה, הנקראים "משפט" שבתורה עצמה, כולל ובמיוחד - לימוד ספר הרמב"ם, שכולל ההלכות דכל התורה כולה (כפי שכותב בהקדמה לספרו).
בזה נכלל גם לימוד התורה עם הזולת (הפצת התורה) - "והעמידו תלמידים הרבה", ומתוך אהבת ישראל, וכן צריך להוסיף בהענין ד"ציון במשפט (הלכות התורה) תפדה, ושביה בצדקה".
להוסיף בלימוד התורה (גם ובמיוחד) בעניני (גאולה ו)בנין בית המקדש - על יסוד מה שכתוב במדרש "גדול קרייתה בתורה כבנינה . . ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית".
לכל לראש - לימוד הלכות בית הבחירה, בספרו של הרמב"ם, הלכות פסוקות, ולפני זה - במשנה ובגמרא, מסכת מידות ותמיד, ולפני זה - בתורה שבכתב (דברי קבלה), הפרקים ביחזקאל המדברים אודות "בנין העתיד להבנות" (וכדי להקל על הלומדים - נדפסו בחוברת אחת).
יש להוסיף וללמוד גם הביאורים בעניני בית המקדש בתורת החסידות, ובפרט בתורתו של האדמו"ר ה"צמח-צדק" (הנשיא השלישי של חסידות חב"ד) שזכה דורנו ונתגלו בו כמה דרושים על הפסוק ביחזקאל, ומעט גם על המשניות דמסכת מדות וכיוצא בזה.
ללמוד באופן המביא לידי מעשה: לכל ראש - בהענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לעשות מכל בית יהודי מקדש להקדוש ברוך הוא, שזהו ענין של בנין, שנעשה שינוי בכמה חלקים בהבית, שרואים בגילוי שנעשה מקדש להשם.
יש לערוך "סיומים" על מסכתות הגמרא (מנהג לעשות מעין חגיגה כאשר מסיימים מסכת מתוך התלמוד). במשך תשעת הימים מראש חודש אב עד תשעה באב, ועד בכלל, ומה טוב גם לפני זה.
מובן, שההוספה בתורה בענין שהזמן גרמא - הלכות בית הבחירה - צריכה להיות גם אצל הילדים הנמצאים במחנות-קיץ (קייטנות).
ללמוד הנ"ל לא מצד התגברות רגש האבילות וההשתדלות לתקן החסרון דחורבן בית המקדש, אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלימות דביהמ"ק השלישי, גדלות שלא היתה מעולם.
ללמוד מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה "הלכתא למשיחא", כי אם, הלכה למעשה בפועל ברגע שלאחרי זה, כיון ש"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה, ותיכף) יגלה ויבוא מן משמים" ברגע כמימרא!
הלימוד בענינים שהזמן גרמן הוא לכל ראש ובעיקר בהלכות דבין המצרים, יותר מאשר בהלכות בית הבחירה, ולפלא שכשעושים "שטורעם" אודות ההוספה בלימוד התורה לא מזכירים אודות לימוד ההלכות דבין המצרים.
