הרבי מליובאוויטש מלך המשיח החדיר בחסידים אחריות להצמיח פירות רוחניים. החסידים מהווים זרעים מצמיחי חיים, שמוכיחים כי הרבי הקודם מליובאוויטש 'אף הוא בחיים'
בשבת הקרובה יציינו חסידי חב"ד ברחבי העולם את יום הסתלקותו של הרבי הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק). הלב הקדוש שנשא את צרותיהם של ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים – השנים הקשות ביותר שידע העם בתקופה המודרנית – נדם בבוקרו של יום השבת, י' שבט תש"י (1950).
בהלווייתו השתתפו עשרות אלפים מיהודי ארצות הברית, שהרגישו אובדן של ממש. נדם קולו של מנהיגם הנערץ, איש ללא חת שעמד על משמר היהדות בראשית שנות נשיאותו מול השלטון הקומוניסטי ובהמשך – מול המודרנה האמריקאית.
לאחרי הפצרות רבות ניאות למלא מקומו של אדמו"ר הריי"צ – חתנו, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי מתייחס ליום זה כאל יום קדוש וחגיגי ונוהג לערוך בו התוועדות עם קבלת החלטות טובות.
*
היו שתמהו, מה הסיבה למסיבה – חז"ל השוו פטירת צדיק לחורבן הבית ולשבירת הלוחות, כך שיום כזה ראוי לכאורה להיות יום תענית ולא יום חג?!
אולם מעיון במקורות עולה כי כבר בתקופות קדומות התייחסו בעם ישראל ליום פטירה של צדיק כאל יום שראוי לשמוח בו. הכינוי הנפוץ ליום כזה הוא יום הילולא – מילה בארמית שפירושה חתונה. מדובר אפוא במאורע שמושווה לשמחת נישואין, והסיבה לכך היא, כפי שמוסבר בספר הזוהר, שתורתו של הצדיק לעולם אינה גוועת. היא ממשיכה לפכות כמעיין חי ותוסס, ובמיוחד ביום הפטירה של הצדיק היא מעניקה חיות רוחנית לכל ההולכים בדרכו. ועל כך שמחים ביום הזה.
בהזדמנות שונות הוסיף הרבי והסביר, כי חמיו – הרבי הקודם מליובאוויטש – שייך לקבוצת הצדיקים מסוגו של יעקב אבינו, שעליו קובעת הגמרא כי הוא בכלל "לא מת". הגמרא מנמקת זאת כך: "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים".
כלומר: חייהם של צדיקים אלה אינם חיים גופניים גרידא. בשבילם, 'לחיות' פירושו לקדם את עם ישראל בלימוד התורה ובקשר שלהם אל הקדוש-ברוך-הוא, ועל כך מוסרים צדיקים אלו את נפשם. לפיכך, כאשר תלמידיהם של הצדיקים ממשיכים את דרכם ועמלים להיטיב את הקשר שלהם ושל יהודים אחרים עם הבורא, הם ממשיכים למעשה את חיי הצדיקים. הם מוכיחים כי החיים האמיתיים שלהם ממשיכים ביתר שאת וביתר עוז על-ידם – 'מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים'.
*
למילה "זרעו" יש גם משמעות של זרע צומח. כאשר זורעים באדמה גרעין קטן, הוא יכול לצמוח לעץ נושא פירות רבים. וזה בדיוק מה שנעשה לאחר הסתלקותו של הרבי הקודם מליובאוויטש: חתנו, הרבי מלך המשיח, לקח את חסידות חב"ד והפך אותה לחסידות ענק בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על העם היהודי.
את דרכו של הרבי הקודם מליובאוויטש – את לקיחת האחריות לקשר של כל יהודי עם הבורא – פיתח הרבי החתן ושכלל לממדים שאין להם אח ורע בהיסטוריה של עם ישראל. בהנהגתו, חדרה לכל חסיד האחריות להפוך בעצמו לזרע שמצמיח עוד ועוד פירות רוחניים לתפארת עם ישראל. החסידים כולם מהווים זרעים מצמיחי חיים, שמוכיחים כי הרבי הקודם מליובאוויטש 'אף הוא בחיים'.
האחריות הזו, הסביר הרבי, נובעת מהאחריות הכבירה מכול שהוטלה על שכם דורנו – להביא את הגאולה השלמה ולקבל את פניו של משיח צדקנו. וזו למעשה התחושה החזקה שצריכה למלא אותנו בי' שבט. ביום זה עלינו להתחזק ברגש האחריות להכין את כל מי שבסביבתנו לקראת התגלותו לעין כול של הרבי מלך המשיח תכף ומיד ממש.