ב. אַפְּצִ'י גָּדוֹל, שִׁעוּל וְנַזֶּלֶת
אֲחוֹתִי בּוֹכִיָּה הוֹפִיעָה בַּדֶּלֶת
"אִמָּא, כּוֹאֵב לִי, אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת,
קַר לִי וְחֹם לִי, כָּל הַיּוֹם מִשְׁתַּעֶלֶת".
 
שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי אֶת אֲחוֹתִי לְהַרְגִּיעַ
וּמוּל עֵינַי עוֹמֶדֶת הַמְּשִׂימָה
בְּכָל אֵרוּעַ אוֹ מִקְרֶה שֶׁיַּגִּיעַ
לִמְצֹא אֶת הַקֶּשֶׁר לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה:
 
"אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה, יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרָה
עִזְבִי אֶת הַטִּישׁוּ, אֶת הַתְּרוּפוֹת
כִּי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מַגִּיעַ בִּמְהֵרָה
וְכָל הַמַּחֲלוֹת חוֹלְפוֹת!
 
כָּל בֵּית רְפוּאָה אָז יִהְיֶה רֵיק
כָּל נָכֶה אֶת הַקַּבַּיִם זוֹרֵק
אָז אֲחוֹתִי הַיְּקָרָה בּוֹאִי יַחַד נִתְפַּלֵּל
שֶׁה' יִשְׁלַח אֵלֵינוּ אֶת הַגּוֹאֵל!