לְכָל אֵיבָר בַּגּוּף שֶׁלָּנוּ יֵשׁ תַּפְקִיד. ה' בָּרָא אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁנְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת. כָּל מִצְוָה מִתְקַיֶּמֶת עִם אֵיבָר אֶחָד. אִם אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאֵיבָרִים לְמַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִמִּצְוָה, עָשִׂינוּ הָפוּךְ מֵרְצוֹן ה'. זוֹ עֲבֵרָה כְּלַפֵּי ה'.
מִירִית יָשְׁבָה עַל הַסַּפָּה מְהֻרְהֶרֶת. בְּיָדֶיהָ דַּף וָעֵט. הִיא יוֹשֶׁבֶת וְחוֹשֶׁבֶת. בּוֹהָה בַּקִּיר זְמַן מְמֻשָּׁךְ. וְאָז לְפֶתַע כְּשֶׁאֹשֶׁר גָּדוֹל נִרְאֶה עַל פָּנֶיהָ, כּוֹתֶבֶת מַשֶּׁהוּ קָצָר בַּדַּף. כָּךְ יָשְׁבָה זְמַן מְמֻשָּׁךְ.
מוֹרָן אֲחוֹתָהּ, שֶׁעָבְרָה כַּמָּה פְּעָמִים עַל יָדָהּ, הֻפְתְּעָה. הָיְתָה גַּם סַקְרָנִית לָדַעַת מַה כָּתוּב בַּדַּף. מַהוּ הַדָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחוֹתָהּ לְשִׂמְחָה שֶׁכָּזוֹ.
מוֹרָן נִסְּתָה לְהָצִיץ מֵאָחוֹר. אַךְ הִיא לֹא הִצְלִיחָה לִרְאוֹת הַרְבֵּה. רַק רָאֲתָה שֶׁיֵּשׁ טַבְלָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה בַּדַּף. וּבָעַמּוּדָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַטַּבְלָה כָּתוּב יָד, רֶגֶל, לָשׁוֹן, עַיִן...
'מַה זֶּה? שִׁעוּרֵי בַּיִת בְּמַדְּעֵי גּוּף הָאָדָם?' הִרְהֲרָה מוֹרָן, אַךְ שָׁתְקָה. לְאַחַר סִיבוּב קָצָר נוֹסָף, נִסְּתָה לְהָצִיץ שׁוּב אַךְ הַפַּעַם רַק הִבְחִינָה בְּכָךְ שֶׁהָעַמּוּדָה הַשְּׁנִיָּה עֲדַיִן לֹא מְלֵאָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה. 'כַּנִּרְאֶה קָשֶׁה יוֹתֵר לְמַלֵּא אֶת הָעַמּוּדָה הַזּוֹ...' הִמְשִׁיכוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ לָרוּץ בְּמֹחָהּ הַצָּעִיר וְהַמָּהִיר.
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁרָצְתָה לְהָצִיץ הַסַּקְרָנוּת כְּבָר לֹא אִפְשְׁרָה לָהּ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּשֶׁקֶט, וּמִירִית שָׂמָה לֵב לַהֲצָצָה...
"אֶההה... מִירִית, סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מְצִיצָה לָךְ, אֲבָל זֶה מַמָּשׁ מְסַקְרֵן אוֹתִי. אַתְּ יְכוֹלָה לְהַסְבִּיר לִי מָה אַתְּ עוֹשָׂה...?" בִּקְּשָׁה מוֹרָן בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה.
"אֲהָהּ... וַדַּאי! בְּשִׂמְחָה! אַתְּ תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת זֹאת גַּם לְעַצְמֵךְ. זֶה חָשׁוּב מְאֹד לְדַעְתִּי!" עָנְתָה מִירִית.
* * *
"אֲנִי עוֹשָׂה רְשִׁימָה שֶׁל תַּפְקִידִים לָאֵיבָרִים שֶׁלִּי..." אָמְרָה מִירִית "בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְסֻפָּר שֶׁמֹּשֶׁה עוֹבֵר בָּרְחוֹב בְּמִצְרַיִם וְרוֹאֶה שְׁנֵי אֲנָשִׁים רָבִים. אֶחָד מֵרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ וְאָז מֹשֶׁה קוֹרֵא לוֹ: "רָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?". לָמָּה הוּא רָשָׁע? הוּא עֲדַיִן לֹא הִכָּה! הוּא רַק הֵרִים אֶת הַיָּד!!!
נָכוֹן הוּא לֹא הִכָּה. הוּא לֹא עָבַר עֲבֵרָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אַךְ הוּא עָבַר עַל עֲבֵרָה שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם - עֲבֵרָה כְּלַפֵּי ה'. מַדּוּעַ זוֹ עֲבֵרָה כְּלַפֵּי ה'?
לְכָל אֵיבָר בַּגּוּף שֶׁלָּנוּ יֵשׁ תַּפְקִיד. ה' בָּרָא אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁנְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת. כָּל מִצְוָה מִתְקַיֶּמֶת עִם אֵיבָר אֶחָד. אִם אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאֵיבָרִים לְמַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִמִּצְוָה, עָשִׂינוּ הָפוּךְ מֵרְצוֹן ה'. זוֹ עֲבֵרָה כְּלַפֵּי ה'. לָכֵן קָרָא מֹשֶׁה לְמֵרִים הַיָּד "רָשָׁע".
אֲנִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּדֵּל מֵהַיּוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֵיבָרִים שֶׁלִּי כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לַתַּפְקִידִים לָהֶם הֵם נִבְרְאוּ. לָכֵן אֲנִי עוֹשָׂה אֶת הָרְשִׁימָה הַזּוֹ. בָּרְשִׁימָה אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים אוּכַל לְקַיֵּם בְּכָל אֵיבָר. רוֹצָה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמֵךְ גַּם כֵּן רְשִׁימָה?"
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק ל"א עמ' 1)
