יְהוּדָה הוֹכִיחַ בְּכַמָּה מִקְרִים אֶת דַּאֲגָתוֹ לַזּוּלַת, אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה שֶׁל הַפְחָתָה בַּשְּׁלֵמוּת הָעַצְמִית שֶׁלּוֹ. לְעֻמָּתוֹ רְאוּבֵן תָּמִיד כֵּן דָּאַג לְהִתְעַלּוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ הָעַצְמִית, וְלָאו דַּוְקָא לַזּוּלַת. וְכָאן טָמוּן הָעִנְיָן.
"אֲנִי מַמָּשׁ מֻפְתַּעַת!" לָחֲשָׁה שִׁפְרָה "לֹא מְבִינָה לָמָּה הִיא עָשְׂתָה אֶת זֶה...".
"בֶּאֱמֶת מוּזָר!" הִצְטָרְפָה גַּם דִּינִי לִדְבָרֶיהָ "הִיא אֵינָהּ אֲשֵׁמָה בְּכָךְ. שְׁתֵּיהֶן עָשׂוּ זֹאת יַחַד. עַכְשָׁו הִיא תְּקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ לְבַד...?!" הִבִּיעָה דִּינִי אֶת תְּמִיהָתָהּ.
הַכִּתָּה סָעֲרָה.
שִׁירָה וְטוֹבָה עָבְרוּ בַּהַפְסָקָה בֶּחָצֵר עַל יַד קְבוּצַת בָּנוֹת מִכִּתָּה א' וְהֵצִיקוּ לָהֶן בִּקְרִיאוֹת שׁוֹבָבוֹת וְקַטְנוּנִיּוֹת. הֲצָקוֹת אֵלּוּ קוֹרוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת. הַפַּעַם הַבָּנוֹת מִכִּתָּה א' מְאֹד נִפְגְּעוּ, וְסִפְּרוּ עַל כָּךְ לַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּהֶן. זוֹ הֶחְלִיטָה לָשִׂים קֵץ לַהֲצָקוֹת הַלָּלוּ וְהִגִּיעָה לְכִתָּה ה' יַחַד עִם הַתַּלְמִידוֹת הַפְּגוּעוֹת מִכִּתָּה א', לְבָרֵר מִי הֵן הַבָּנוֹת הַמְּצִיקוֹת. בְּפָנֶיהָ עָמְדָה בְּעָיָה אַחַת.
תַּלְמִידוֹתֶיהָ מִכִּתָּה א' לֹא זָכְרוּ בְּדִיּוּק מִי הֵצִיקָה לָהֶן, וּוַדַּאי לֹא יָדְעוּ אֶת שְׁמוֹת הַבָּנוֹת מִכִּתָּה ה'.
בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ בְּכִתָּה ה', בְּעוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת עַל חֻמְרַת הָעִנְיָן וְעַל כָּךְ שֶׁהַבָּנוֹת תֵּעָנַשְׁנָה עַל כָּךְ, הִצְבִּיעָה אַחַת הַקְּטַנּוֹת עַל שִׁירָה, וְאָמְרָה בְּקוֹל חָלוּשׁ וּבוֹכֶה: "הִנֵּה, זוֹ הִיא...".
הַמּוֹרָה קָרְאָה לְשִׁירָה לְהִתְלַוּוֹת אֵלֶיהָ, וּכְבָר פָּנְתָה לָצֵאת מֵהַכִּתָּה. לְפֶתַע קָמָה טוֹבָה וְאָמְרָה: " הַמּוֹרָה, אֲהָהּ... אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת. וַאֲנִי צְרִיכָה לְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ...". הַמּוֹרָה הֶעֱבִירָה מַבָּטֶיהָ מִשִּׁירָה לְטוֹבָה וְשׁוּב מִזּוֹ לְזוֹ. שְׁתֵּיהֶן שָׁתְקוּ "בּוֹאִי אִתִּי הַחוּצָה, טוֹבָה" קָרְאָה הַמּוֹרָה. וְהֵן יָצְאוּ. שִׁירָה נִשְׁאֲרָה בַּכִּתָּה.
כָּעֵת הִתְלַחְשְׁשׁוּ הַבָּנוֹת וְנִסּוּ לְהָבִין מַה קָּרָה כָּאן. וּמַה תִּהְיֶה כָּעֵת הַתּוֹצָאָה מִכָּךְ.
לְאַחַר כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה נִכְנְסָה הַמּוֹרָה יַחַד עִם טוֹבָה, שֶׁנִּגְּשָׁה בִּזְרִיזוּת לִמְקוֹמָהּ, וְאָמְרָה: "אֲנִי חַיֶּבֶת לְשַׁתֵּף אֶתְכֶן, בָּנוֹת. אָמְנָם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ טוֹבָה וְשִׁירָה לֹא מַתְאִים כְּלָל, וִיטֻפַּל. אַךְ אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לָכֶן שֶׁטּוֹבָה יְכוֹלָה לְקַבֵּל מֵאִתָּנוּ אֶת הַתֹּאַר: 'מַלְכָּה' וְאַסְבִּיר לָכֶן מַדּוּעַ:
***
יַעֲקֹב אָבִינוּ הֶעֱבִיר אֶת הַמְּלוּכָה מֵרְאוּבֵן לִיהוּדָה. מַדּוּעַ? אֵיזוֹ תְּכוּנָה יֵשׁ לִיהוּדָה שֶׁאֵין לִרְאוּבֵן?
יְהוּדָה הוֹכִיחַ בְּכַמָּה מִקְרִים אֶת דַּאֲגָתוֹ לַזּוּלַת, אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה שֶׁל הַפְחָתָה בַּשְּׁלֵמוּת הָעַצְמִית שֶׁלּוֹ. לְעֻמָּתוֹ רְאוּבֵן תָּמִיד כֵּן דָּאַג לְהִתְעַלּוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ הָעַצְמִית, וְלָאו דַּוְקָא לַזּוּלַת. וְכָאן טָמוּן הָעִנְיָן.
כְּדֵי לִהְיוֹת מֶלֶךְ צָרִיךְ לִדְאֹג לָעָם, לַזּוּלַת. אֲפִלּוּ אִם בְּכָךְ אֲנִי חוֹשֶׂפֶת מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב עַל עַצְמִי אוֹ מַפְחִיתָה מֵעֶרְכִּי.
לָכֵן אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאָנוּ יְכוֹלוֹת לְהָרִיעַ לַ'מַלְכָּה' הַחֲדָשָׁה טוֹבָה, שֶׁאָכֵן עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה לֹא רָאוּי, אַךְ הוֹכִיחָה מֵאִידָךְ אֶת דַּאֲגָתָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ. אֲפִלּוּ שֶׁהָיָה בְּיָדָהּ לְהִשָּׁאֵר נְקִיָּה מֵעֹנֶשׁ, וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בְּכָךְ, הִיא הוֹדְתָה בַּמַּעֲשֶׂה כְּדֵי לָבוֹא לְעֶזְרָתָהּ שֶׁל שִׁירָה".
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק ט"ו עמ' 439)
