"נוּ... לָמָּה הַמּוֹרֶה לֹא מַתְחִיל...?" שָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה בְּשֶׁקֶט תַּלְמִידֵי כִּתָּה ד'. "לְמָה מְחַכִּים?!" לוֹחֲשִׁים שׁוּב וְשׁוּב רַבִּים מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה.

הַתַּלְמִידִים יָשְׁבוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם. כְּבָר עָבְרוּ כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת, מֵאָז נִכְנַס הַמּוֹרֶה לַכִּתָּה. הַתַּלְמִידִים, כָּרָגִיל, מַמְתִּינִים שֶׁהַמּוֹרֶה יִבְחַר אֶת הַתַּלְמִיד שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם - כְּחַזָּן, וְכֵן תַּלְמִיד שֶׁיַּעֲבֹר עִם קֻפַּת הַצְּדָקָה לְזַכּוֹת אֶת כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה בַּמִּצְוָה. וּבִכְלָל, שֶׁהַמּוֹרֶה יִתֵּן הוֹרָאָה לְהַתְחִיל בַּתְּפִלָּה. אַךְ הַמּוֹרֶה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט. מַבָּטוֹ חוֹלֵף עַל פְּנֵי עֵינֵיהֶם הַסַּקְרָנִיּוֹת שֶׁל תַּלְמִידָיו.

הַתַּלְמִידִים, עֲלֵיהֶם הִבִּיט הַמּוֹרֶה, יָשְׁבוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה. בְּעֶצֶם, מַמָּשׁ לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם... הֵם יָשְׁבוּ בְּפָנִים נְפוּלוֹת וַעֲצוּבוֹת. וְחֶלְקָם אַף כְּשֶׁגַּבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֻפְנֶה כְּלַפֵּי חֲבֵרוֹ.

מַשֶּׁהוּ קָרָה כָּאן.

לִפְנֵי כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה לַכִּתָּה, רָבוּ קְבוּצַת תַּלְמִידִים וּפָגְעוּ הָאֶחָד בַּחֲבֵרוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס הַמּוֹרֶה לַכִּתָּה הֵם הָיוּ בָּאֶמְצַע לְהָטִיחַ זֶה בָּזֶה מִלִּים לֹא נְעִימוֹת כְּלָל. אַךְ מִיָּד כְּשֶׁהִבְחִינוּ בַּמּוֹרֶה שָׂרַר שֶׁקֶט בַּכִּתָּה. כֻּלָּם הִתְיַשְּׁבוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, אַךְ הַמּוֹרֶה לֹא נִרְאָה כִּמְתַכְנֵן לְהַתְחִיל תְּפִלָּה בַּכִּתָּה.

"הַמּוֹרֶה, לָמָּה לֹא מַתְחִילִים תְּפִלָּה?" הֵעֵז לְפֶתַע לִשְׁאֹל אַחַד הַיְּלָדִים.

"אָנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל כָּךְ" פָּתַח הַמּוֹרֶה "אֲנִי יוֹצֵא כָּרֶגַע מֵהַכִּתָּה לְכַמָּה דַּקּוֹת. בְּדַקּוֹת אֵלּוּ אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּעֹרָב בַּפֵּרוּד שֶׁיֵּשׁ כָּאן יִגַּשׁ אֶל חֲבֵרָיו וְיַחְזִיר אֶת הָאַחְדוּת".

"הַמּוֹרֶה, מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין זֶה לַתְּפִלָּה?" שָׁאַל, בְּסַקְרָנוּת, אַחַד הַתַּלְמִידִים, שֶׁאֵין לוֹ כָּל קֶשֶׁר לַמְּרִיבָה.
הַמּוֹרֶה כָּתַב עַל הַלּוּחַ: פֵּרוּד - וַיִּגַּשׁ - אַחְדוּת. וְהִסְבִּיר: "לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ קוֹרְאִים פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ. שֵׁם שֶׁל פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה לֹא נִתָּן סְתָם. הוּא מוֹרֶה עַל הַתֹּכֶן שֶׁל הַפָּרָשָׁה. וְאַף נִתָּן לִלְמֹד מִמֶּנּוּ לַחַיִּים. בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ וְגַם בְּהַפְטָרָתָהּ יֶשְׁנָם כַּמָּה וְכַמָּה מְאֹרָעוֹת שֶׁל אַחְדוּת, בְּדָבָר שֶׁהָיָה בְּפֵרוּד גַּשְׁמִי אוֹ רוּחָנִי. לְדֻגְמָה: אֲחֵי יוֹסֵף וְיוֹסֵף - הָיוּ בְּפֵרוּד וְחָזְרוּ לִהְיוֹת יַחַד; יְהוּדָה מְבַטֵּא אֶת הָאַחְדוּת שֶׁל הַשְּׁבָטִים בְּכָךְ שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְמַעַן בִּנְיָמִין; וְעוֹד מְאֹרָעוֹת בַּפָּרָשָׁה.

אִם כֵּן 'וַיִּגַּשׁ' עִנְיָנוֹ הוּא לְהָבִיא לְאַחְדוּת. פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁהָאַחְדוּת הִיא הַיְּסוֹד וְהַבָּסִיס לְהַכֹּל. זוֹ הַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה'. אָז לִפְנֵי שֶׁאָנוּ מַתְחִילִים בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לִדְאֹג לָאַחְדוּת.

קָדִימָה יְלָדִים חֲבִיבִים" סִיֵּם הַמּוֹרֶה "גְּשׁוּ לְהָבִיא אֶת הָאַחְדוּת".