מזה למעלה מאלף שנים אנו מכונים "עם הספר". הכינוי, המבוסס על כך שספר-הספרים – התנ"ך – שייך לנו, הודבק לנו ממקור זר (הקוראן), והפך להיות אחד הכינויים המזוהים ביותר אתנו.
 
גם בשנים של בורות ואנאלפביתיות כלל עולמית, הצטיינו היהודים בחכמתם והגייתם בספרים עם 'האותיות הקטנות'. ילד יהודי בן שש ידע לקרוא יותר טוב משכנו הגוי המבוגר ממנו בשישים שנה.
 
הקשר בין היהודי לבין הספר חזק הרבה יותר מהקשר בין כל אומה אחרת לסמליה. יהודי מאמין מחובר מאוד לספרי היהדות לדורותיהם, הרבה מעבר לקשר שבין כל מאמין בתיאולוגיה אחרת לספריה.
 
*
 
השבוע חל ה' בטבת, תאריך שיש לו משמעות רבה בעניין ספרים: לפני 29 שנה סערה תנועת חב"ד עם גילויה של גניבת ספרים מספריית אגודת חסידי חב"ד שבניו יורק והנושא עלה לדיון בבית המשפט הפדראלי בארצות הברית.
 
במהלך כל תקופת המשפט, היה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מתוח מהרגיל. מדבריו באותה תקופה ניתן היה להבין כי המשפט נבע מקטרוג שמימי. הרבי התבטא לא אחת כי הספרים הינם שבויים הזקוקים לפדיון.
 
המתח הרב שחדר עמוק גם בחסידים, השתחרר באחת ביום ה' טבת תשמ"ז, עם הגעתו של פסק הדין. בית המשפט הכריע כי הספרים חוזרים למקומם, אל ספריית אגודת חב"ד הנמצאת בסמוך לבנין 770 המפורסם – בית-מדרשו של הרבי. הפורקן הפך לחגיגה שנמשכה כשבוע ימים.
 
בשיחה מיוחדת שנשא הרבי בקשר לחגיגה, הוא התייחס לכתוב בפרשת-השבוע: "ותחי רוח יעקב אביהם". חסידים ראו בכך יותר מרמז כי הרבי חש התרוממות-רוח כפי שהייתה ליעקב אבינו לאחר 22 שנות פרידה מבנו האהוב ביותר.
 
*
 
מה כל זה אומר לנו כעת, 29 שנים לאחר מכן?
 
לפעמים נמצאים במצב לא רצוי ולא מבינים מדוע החליט הקדוש-ברוך-הוא להכניס אותנו אליו. האמת היא כי דווקא מצבים כאלו נועדו לפתוח לנו שער למחוזות חדשים ולא מוכרים. להציב רף חדש ולהכשיר אותנו לכבוש אותו.
 
גם במקרה זה הוצב רף חדש. בעקבות הניצחון במשפט, הכריז הרבי כי התעלינו לשלב רוחני חדש וכעת מוטלת עלינו המשימה להכריז ולפרסם כי יש לעמוד הכן לקראת בנין בית המקדש בביאת המשיח. שוב הוכח כי התקופה הקשה וההתמודדות מול הכוחות המפריעים לקדושה – הן אלו שנותנות את הכוחות ומאפשרות להתקדם לשלב הבא.
 
אצל הרבי, כל שלב וכל התקדמות משולבים תמיד במשהו מעשי. רעיון פרקטי שאיתו ניתן לצעוד ולהתקדם. גם את ה' בטבת, יום חגם של הספרים, קבע הרבי לציין באופן מעשי ביותר: לקנות ספרי קודש. הרבי אמר על קניית ספרים כי היא גם משפיעה על גאולת ספרים יהודיים שנתונים בידיהם של גויים, ובכלל – מקרבת לגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד ממש.
 
בכך גם מרוויחים מצווה של ממש, שכן מובא במקורות כי כל הוספה של ספר קודש בבית מהווה מימד מסוים של קיום מצוות כתיבת ספר תורה. אלא שבשונה מספר תורה, שבדרך כלל מונח בארון הקודש ורק בעתים מסוימות בתפילה מוציאים אותו וקוראים בו – הרי שהספר היהודי לא נועד לפאר את הארון. כבודו של הספר היהודי הוא דווקא כאשר הוא קרוע, בלוי וסימני השימוש ניכרים עליו. כך הוא מצדיק את השתייכותו ליהודי, בן לעם הספר.