כשם שיוסף היה קרוב מאוד לארץ ישראל רק שהייתה גזירה משמים שמשפחתו לא תדע על מקום הימצאו – כך גם עשרת השבטים נמצאים במקום קרוב אך עלום, כי כך גזר הקדוש-ברוך-הוא
אחת הסוגיות העלומות בחזון הגאולה השלמה הוא גורלם של עשרת השבטים. עשרת השבטים הם כל השבטים מלבד יהודה ובנימין. בדור שלאחר שלמה המלך נפרדו עשרת השבטים ממלכות יהודה ופתחו את מלכות ישראל. מרכזם היה בשומרון, בהר אפרים ומלכיהם היו בדרך כלל משבט יוסף. בשלהי תקופת בית המקדש הראשון, בעודו בבניינו, הוגלו עשרת השבטים על-ידי מלך אשור, לארצו – כמו שכתוב במלכים ב (יח, ט-יא): "ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו... עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה, וילכדה... ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי, על אשר לא שמעו בקול השם אלוקיהם".
ברבות השנים, אבד זכרם של עשרת השבטים וכיום עם ישראל לתפוצותיו הוא ברובו ככולו מצאצאי השבטים של מלכות יהודה. בגאולה הקרובה הם עתידים להיחשף ולשוב עם כולנו לירושלים הבנויה.
המהר"ל מפראג עורך הקבלה בין עשרת השבטים לבין יוסף הצדיק, אביהם של מלכי עשרת השבטים. יוסף התנתק מאחיו ובמשך זמן רב היה בודד במצרים. לבסוף, הוא שב ונפגש עם אחיו. כך גם עשרת השבטים התנתקו מאתנו למשך שנים ארוכות ובסופו של דבר ישובו וייפגשו עמנו. פגישת יוסף עם אחיו הייתה מלווה בבכי, וכך גם עתידה להיות הפגישה של עשרת השבטים אתנו, כמו שכתוב: "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" (ירמיה לא, ח).
דברים דומים מופיעים במדרש על הפסוק "וייתן את קולו בבכי": "כשם שלא פייס יוסף את אחיו רק בבכי – כך אין הקדוש-ברוך-הוא גואל את ישראל אלא בבכי, שנאמר: 'בבכי יבואו ובתחנונים אובילם'". המדרש כותב כי ההיוודעות של יוסף לאחיו במצב של בכי רומזת שכך גם ייוודעו עשרת השבטים לאחיהם. המדרש מוסיף ומציין כי הצד הבוכה בכל פגישה הוא תמיד הצד שאבד: "כמו שהיה יוסף נאבד מן אחיו וכשהיה חוזר לאחיו היה בוכה – לכך עשרת השבטים שהם נאבדים מישראל, כשיחזרו נאמר עליהם: 'בבכי יבואו ובתחנונים אובילם'".
מהמשך דברי המדרש עולה כי מקומם של עשרת השבטים לאו דווקא רחוק מארץ ישראל, אלא הוא פשוט נעלם מאחיהם. כשם שיוסף היה קרוב מאוד לארץ ישראל (הוא היה במצרים) רק שהייתה גזירה משמים שמשפחתו לא תדע על מקום הימצאו – כך גם עשרת השבטים נמצאים במקום קרוב אך עלום, כי כך גזר הקדוש-ברוך-הוא.
מקורות: בראשית רבה פרשה צג. 'נצח ישראל' פרק לד. וראה ילקוט שמעוני ישעיה רמז תסט. פסיקתא רבתי לא. תלמוד בבלי סנהדרין צד, א.
