לחסן או לא לחסן? החיסון מסוכן או בטוח? מסכן או מגן? נגיף מוחלש או מומת? יש או אין לו תופעות לוואי? מסוכנות? כמה מסוכנות? מי צודק – הרופאים ומשרד הבריאות או הטבעונים? ארגון הבריאות העולמי או נטורופתים? האחות בטיפת חלב או האתר באינטרנט? האם באמת יש קונספירציה בין ארגון הבריאות העולמי לחברות התרופות? האם באמת כל הנטורופתים הם שרלטנים? למי להאמין? ומי יודע מה זה "שרידי וירוס" שנתגלו בביוב?
 
הסערה החיסונית שעברה עלינו לא מזמן המחישה היטב משבר אמון שמסמן אולי יותר מכול את המהפך המאפיין את התקופה הפוסט מודרנית. פעם מילה של רופא או מדען הייתה קדושה. איש לא טרח להסביר לחולים את משמעותן העלומה של המילים הלטיניות שריחפו מעל לראשם או את טיבן של התרופות שהם צוו ליטול. והם, לא העלו בדעתם לשאול, לשקול, להתייעץ עם עוד מומחה או 'חלילה' להתנגד. מה באמת קרה? הרי המדע בכלל והרפואה בפרט מוסיפים להתפתח בקצב מטאורי? מה ומדוע השתנה בגישת האזרח הממוצע לממסד האקדמי המדעי? מניין נולד הרצון לקחת אחריות אישית לגורלנו ולא להסתמך עוד על המומחים בלבד?
 
יהודים אמונים על כך שכל התפתחות מקורה בתהליכים רוחניים. ואכן, לפני 22 שנים נשא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיחה מפתיעה ונוגעת ללב. הוא הודיע קבל עם ועולם: "אני את שלי עשיתי, הריני מוסר את העניין אליכם. עשו ככל שביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש". למשמע הדברים קמה סערה ולקח זמן לעכל ולהבין את משמעותם הפנימית של הדברים, שתם העידן בו מישהו אחר לוקח את האחריות להבאת המשיח.
 
הרבי, שהורגלנו לסמוך עליו שהוא "יעשה כבר את העבודה", שהוא ייקח אחריות ויוציא אותנו ידי חובה – העביר את המושכות אלינו. הגענו לתקופה בה איש איננו יכול לעשות את עבודתו של אף אחד אחר. על כל אחד ואחד מוטלת מלוא האחריות לתיקון חלקו בעולם. כמובן שניתנו לנו מלוא הכוחות לכך. כמובן גם שאפשר וצריך להיעזר ברבנים, יועצים ומומחים – אך ההצלחה מותנית במיצוי כל הכוחות וביטוי הכישרונות הייחודיים של כל אחד ממש. איש איננו "מכריח" אותך להחליט או לעשות. האחריות עברה אליך.
 
ההכרה העצמאית הזו עשויה להיות מבהילה. אל התודעה מחלחלת הוודאות הגמורה כי כל אחד ואחת עומד להתייצב בקרוב מאוד בפני מלך המשיח ולהתבקש לענות על שאלה פשוטה אך נוקבת: מה עשית בכדי לקרב את הגאולה? לא מה ראש הממשלה או הרופא עשה עבורך, לא מה עשו הרבנים, הצבא או אישי הציבור, מפקדים או מורים, אלא מה אתה עשית?!
 
נעשה – ובוודאי נצליח. כי עצם העובדה שסומכים עלינו מלמדת שהיכולות שלנו עצומות. הבה אפוא נממש אותן.