הַשָּׁבוּעַ יָצְאָה כִּתָּה ה' לְטִיּוּל. הֵם נָסְעוּ לְכַמָּה אֲתָרִים הַקְּשׁוּרִים לַהִיסְטוֹרְיָה מִתְּקוּפַת הַתַּנָּ"ךְ. הַמַּדְרִיךְ עָצַר מִדֵּי פַּעַם לְהַסְבִּיר דְּבָרִים חֲשׁוּבִים וּמְעַנְיְנִים, לְסַפֵּר סִפּוּרִים וְלָחוּד חִידוֹת מְעַנְיְנוֹת.

הָיוּ מֵהַחִידוֹת שֶׁחַד הַמַּדְרִיךְ לַיְּלָדִים, שֶׁנִּדְרַשׁ יָדַע מֻקְדָּם כְּדֵי לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן. הַיְּלָדִים אִמְּצוּ אֶת מֹחָם וְהִצְלִיחוּ לַעֲנוֹת יָפֶה עַל הַחִידוֹת. הַיֶּלֶד שֶׁעָנָה עַל הֲכִי הַרְבֵּה חִידוֹת בִּזְרִיזוּת וּבְהַפְגָּנַת יָדַע רַב הָיָה דָּנִיֵּאל. הַמַּדְרִיךְ נֶהֱנָה מְאֹד מֵהַתְּשׁוּבוֹת שֶׁל דָּנִיֵּאל.

דָּנִיֵּאל הִנּוֹ יֶלֶד נֹחַ וּנְעִים הֲלִיכוֹת. בַּשֶּׁקֶט שֶׁלּוֹ עָנָה עַל הַתְּשׁוּבוֹת בְּדִיּוּק רַב... אַךְ הַמַּדְרִיךְ שָׂם לֵב לְמַשֶּׁהוּ נוֹסָף:

בְּמַהֲלַךְ הַטִּיּוּל אֶחָד מִיַּלְדֵי הַכִּתָּה נִתְקַל בְּאֶבֶן וְנָפַל – הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעַ לְיָדוֹ לַעֲזֹר הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר דָּנִיֵּאל. לְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר לִיהוּדָה – יֶלֶד אַחֵר בַּכִּתָּה – הַמַּיִם בַּבַּקְבּוּק. הוּא הָיָה צָמֵא נוֹרָא, אַךְ לֹא נִזְקַק אֲפִלּוּ לוֹמַר שֶׁהוּא צָמֵא. דָּנִיֵּאל הִבְחִין בְּכָךְ שֶׁהַבַּקְבּוּק רֵיק. הוֹצִיא אֶת בַּקְבּוּקוֹ וְכוֹס מִתִּיקוֹ, וְהִגִּישׁ לִיהוּדָה מַיִם קָרִים.

הַמַּדְרִיךְ, שֶׁהִתְפַּעֵל מְאֹד מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל דָּנִיֵּאל, נִגַּשׁ אֵלָיו וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "אַתָּה מַמָּשׁ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". "מָה???" נִזְעַק דָּנִיֵּאל "מַה קָּרָה? הָלַכְתִּי לְאַט מִדַּי? לָמָּה זָקֵן?!"
הַמַּדְרִיךְ חִיֵּךְ וְהִסְבִּיר: "לֹא רַק זָקֵן. זָקֵן בָּא בַּיָּמִים! תַּקְשִׁיב:

עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ נֶאֱמַר שֶׁהָיָה "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". "זָקֵן" וּ"בָא בַּיָּמִים" אֵלּוּ שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל אֲנָשִׁים.

"זָקֵן" – הוּא מִי שֶׁקָּנָה חָכְמָה – אָדָם שֶׁלּוֹמֵד וְדוֹאֵג לִשְׁלֵמוּת נִשְׁמָתוֹ, לְהִתְקַדְּמוּת אִישִׁית וַעֲלִיָּה לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת, אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל שׁוֹכֵחַ אֶת הַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ וְדוֹאֵג רַק לְעַצְמוֹ.

"בָּא בַּיָּמִים" – הוּא מִי שֶׁגּוֹרֵם לַיָּמִים שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת מְלֵאִים בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָדָם שֶׁדּוֹאֵג לְהָאִיר אֶת סְבִיבָתוֹ, עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ, אַךְ מֵרֹב שֶׁהוּא דּוֹאֵג לַסְּבִיבָה הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הִתְקַדְּמוּתוֹ הָאִישִׁית.

אַבְרָהָם הָיָה שִׂיא הַשְּׁלֵמוּת – "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". גַּם דָּאַג לַשְּׁלֵמוּת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ וְגַם הֵבִיא אֶת סְבִיבָתוֹ לִשְׁלֵמוּת.

רָאִיתִי בְּךָ אֶת הַשִּׁלּוּב הַזֶּה... לָכֵן קָרָאתִי לְךָ כָּךְ" סִיֵּם הַמַּדְרִיךְ בְּחִבָּה.