בֶּכִי נִשְׁמַע מִמִּסְדְּרוֹן בִּנְיַן הַכִּתּוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר. הָיָה זֶה בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה. חַוָּה שָׁהֲתָה בַּכִּתָּה יַחַד עִם כַּמָּה חֲבֵרוֹת. הֵן יָשְׁבוּ וְשִׂחֲקוּ בִּקְלָפִים. מִיָּד בְּהִשָּׁמַע הַבֶּכִי קָמָה חַוָּה וְיָצְאָה בִּמְהִירוּת מֵהַכִּתָּה – לִבְדֹּק מַה קָּרָה.

בְּמֶרְכַּז הַמִּסְדְּרוֹן נִרְאֲתָה הִתְקַהֲלוּת. מִמֶּרְכַּז הַהִתְקַהֲלוּת הִגִּיעַ קוֹל הַבֶּכִי. עַל הָרִצְפָּה יוֹשֶׁבֶת בּוֹכָה יַלְדָּה קְטַנָּה. הִיא נִרְאֵית תַּלְמִידָה בְּאַחַת מֵהַכִּתּוֹת הַנְּמוּכוֹת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר.

חַוָּה נִגְּשָׁה אֵלֶיהָ. הִתְכּוֹפְפָה עַל יָדָהּ: "אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ מְתוּקָה? מַה קָּרָה?" שָׁאֲלָה. אַךְ תְּשׁוּבָה לֹא הָיְתָה נִצְרֶכֶת, כִּי כְּבָר הִסְפִּיקָה חַוָּה לִרְאוֹת אֶת הַחֲצָאִית הַמְּאֻבֶּקֶת וְהַקֶּרַע בְּאֵזוֹר הַבֶּרֶךְ. וְגַם אֶת הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ בַּבֶּרֶךְ שֶׁל הַקְּטַנָּה.

"קוֹרְאִים לִי... קוֹרְאִים לִי צִיפִּי" עָנְתָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹל בּוֹכִים "נָפַלְתִּי, כּוֹ--אֵב לִי...". "אַל תִּדְאֲגִי צִיפִּי. אֲנִי נִכְנֶסֶת רֶגַע לַכִּתָּה, כְּבָר חוֹזֶרֶת. אָבִיא מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּקֵל עַל הַכְּאֵבִים" הוֹדִיעָה חַוָּה וְתוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת כְּבָר הָיְתָה בַּחֲזָרָה עַל יַד צִיפִּי, שֶׁהִסְפִּיקָה קְצָת לְהֵרָגַע. אַךְ בְּיָדָהּ הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִ'מַּשֶּׁהוּ'.

תְּחִלָּה שָׁפְכָה מְעַט מַיִם עַל הַשְּׂרִיטוֹת בַּבֶּרֶךְ. נִגְּבָה אֶת הָרְטִיבוּת עִם נְיָר שֶׁהֵבִיאָה מִתִּיקָהּ. הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ אֶת הַיּוֹד שֶׁנִּמְצָא תָּדִיר בַּתִּיק מָשְׁחָה עַל הַבֶּרֶךְ הַפְּצוּעָה וְאַף הִדְבִּיקָה פְּלַסְטֶר מֵעַל.

צִיפִּי הַקְּטַנָּה כְּבָר הַרְבֵּה יֶתֶר רְגוּעָה, אַךְ חַוָּה מִצִּדָּהּ עוֹד לֹא סִיְּמָה אֶת תַּפְקִידָהּ: "חַכִּי, הַחֲצָאִית קְרוּעָה. יֵשׁ לִי סִכּוֹת בִּטָּחוֹן. אֲסַדֵּר לָךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּאִלּוּ סָגוּר" אָמְרָה בְּחִבָּה וְלִפְנֵי שֶׁהֵחֵלָּה בָּעֲבוֹדָה הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ חֲטִיף שׁוֹקוֹלָד קָטָן וְהוֹשִׁיטָה לְצִיפִּי: "זֶה בִּשְׁבִילֵךְ. אַתְּ מְתוּקָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַשּׁוֹקוֹלָד".

גַּלִּי, חֲבֶרְתָּהּ שֶׁל חַוָּה, צָפְתָה בְּכָל הַמִּתְרַחֵשׁ וְשָׁאֲלָה בַּהַפְסָקָה הַשְּׁנִיָּה: "תַּגִּידִי, מֶה עָבַר עָלַיִךְ?! יָדַעְתְּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִפֹּל? אֵיךְ הָיִיתָ מוּכָנָה עִם כָּל הָאֲבִיזָרִים?"
"אֲנַחְנוּ בָּנוֹת שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָנוּ צְרִיכוֹת לִלְמֹד מֵהַנְהָגָתוֹ" עָנְתָה חַוָּה בְּבִטָּחוֹן.

"מֶה עָשִׂית כְּמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ?" שָׁאֲלָה בַּת שֶׁבַע. "הִכְנַסְתְּ אוֹרְחִים?!?!..." גִּחֲכָה גַּלִּי

"אַבְרָהָם דָּאַג לְכָל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, לַדְּבָרִים שֶׁהֵם חַיָּבִים, כְּמוֹ אֹכֶל וּשְׁתִיָּה וּמָקוֹם לָנוּחַ, אֲבָל לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה. אַבְרָהָם דָּאַג לְסַנְהֶדְרִין – חֲכָמִים שֶׁיַּעֲנוּ לָהֶם עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם, אֹכֶל טָעִים מְאֹד וְעוֹד דְּבָרִים, מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁמַּסְפִּיק לָהֶם וְתָמִיד הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲזֹר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יָדַע בִּכְלָל אִם מִישֶׁהוּ יַגִּיעַ כָּךְ נִסִּיתִי גַּם אֲנִי לְהִתְנַהֵג עִם הַיַּלְדָּה הַמְּתוּקָה הַזּוֹ" סִיְּמָה חַוָּה.