במאמר הקודם הובאה קביעתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי הושלמה העבודה הנדרשת מכלל ישראל להבאת הגאולה. אמנם, מבהיר הרבי, לכל אחד יש כמובן במה להיטיב ולהשתפר (כפי שכל אחד יודע לזהות זאת בעצמו) – אולם אין בכך שום סתירה לקביעה, שהערך הרוחני המצטבר של עם ישראל מכלל הדורות הגיע לרף הנדרש כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש.
 
לפיכך, מתנסח הרבי, "...אין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה... (כי) גם אם חסר בעבודתו של הפרט... – זה ענין פרטי שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל אין זה גורע חס ושלום בגמר ושלימות 'מעשינו ועבודתינו' של כלל ישראל שעומדים מוכנים לגאולה".
 
הרבי ממשיל את עם ישראל לגוף אנושי בריא ותקין, שיש בו שריטות חיצוניות במקומות שונים. כל שריטה כשהיא לעצמה אכן כואבת ומציקה לאבר שבו היא ממוקמת, אבל היא לא פוגעת במצב הבריאות הכללי של הגוף. החסרונות הרוחניים הפרטיים הם כאותן שריטות מציקות, ואין בהם כדי להפר את מוכנותו של עם ישראל אל הגאולה.
 
במקביל, ביקש הרבי לפרסם בכל מקום ומקום, את הבשורה: "הגיע זמן גאולתכם!". הדברים החלו להיאמר בשנת תש"נ (1990) ומקורם בלשון חז"ל המופיעה ב"ילקוט שמעוני" בתוך חזון נבואי, שהתגשם באותה תקופה.
 
וכך נאמר שם: "שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי האומות מתגרין זה בזה... מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם... וכל האומות מתרעשין ומתבהלין... וישראל מתרעשין ומתבהלין ואומר(ים) להיכן נבוא ונלך... ואומר להם (הקדוש-ברוך-הוא לישראל): בניי, אל תתייראו! כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם... אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם!".
 
אותן מילים מופיעות שם בהמשך פעם נוספת: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".
 
מקורות: ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצט. תניא תחילת פרק לז. ליקוטי תורה תחילת פרשת ניצבים. שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: שבת פרשת ראה תש"נ. שבת פרשת נח ושבת פרשת חיי שרה תשנ"ב. בשורת הגאולה. התקופה והגאולה.