במיוחד בתקופה זו של שלהי הגלות ממש, ראוי להדר יותר באמירת ברכת קידוש לבנה. להקפיד לאומרה ברוב עם ובבגדים חשובים ונאים, ומתוך כוונה ובקשה עמוקה לזכות כבר לגאולה השלמה.
לאחר המבול נקבעו סדרי עולם מתוקנים וחוקי הטבע הוצמדו למהלכם הקבוע של גרמי השמים. מאז נשמרת חלוקה מסודרת של היום והלילה ושל עונות השנה. סדרים אלו אמנם נקבעו כבר בששת ימי בראשית, אולם בזמן המבול הם הופרו, ורק לאחריו ניתנה הבטחה אלוקית שיותר הם לא יופרו ולא יושבתו.
אחת לחודש אנו נושאים תפילה מיוחדת בה משבחים את הקדוש-ברוך-הוא על הסדר המופלא של מהלך גרמי השמים ובמיוחד זה של הירח: תפילת "קידוש לבנה". תפילה זו נאמרת בימים בהם רואים את הירח הולך ומתמלא (ולכתחילה – החל משבעה ימים לאחר מולד הירח).
תפילה זו חשובה מאוד וחז"ל אמרו עליה: "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה". במקום אחר משווים חז"ל את גורלו של עם ישראל לירח. כשם שהירח לעתים מאיר יותר ולעתים פחות – כך גם עם ישראל לפעמים הוא זוכה להארות יתירות מהקדוש-ברוך-הוא, ולפעמים – בזמן הגלות – ההארות נעלמות. אך בשלב הסופי – בגאולה השלמה – "הם עתידים להתחדש כמותה (כלבנה)".
כאשר אנו נושאים ברכה בעת שאורו של הירח הולך ומתחזק, אנו מייחלים למעשה להתחזקות ההארה האלוקית עלינו. אנו מתפללים לסיומה של הגלות וביאתה של הגאולה השלמה, בה ניהנה באופן המופלא ביותר מאורה הנשגב של השכינה. מסיבה זו, אנו אומרים במהלך קידוש הלבנה: "דויד מלך ישראל חי וקיים". מילים אלו מתייחסות למעשה למשיח בן דויד, המלך החי והקיים, שלהתגלותו אנו מייחלים ומצפים בכל מאודנו.
במיוחד בתקופה זו של שלהי הגלות ממש, ראוי להדר יותר באמירת ברכת קידוש לבנה. להקפיד לאומרה ברוב עם ובבגדים חשובים ונאים, ומתוך כוונה ובקשה עמוקה לזכות כבר לגאולה השלמה.
(התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 222)