כאשר תשקע השמש בליל ראש השנה, יימלאו בתי-הכנסת בכל העולם במתפללים, הרבה יותר מאשר בימים אחרים. ראש-השנה הוא יום שמרטיט נימים חבויים בלבבות יהודיים רבים.
 
מה באמת קורה בראש-השנה? – ביום זה אנו שבים ומכתירים את הקדוש-ברוך-הוא למלך עלינו ועל כל העולם. אנו נושאים תפילות העוסקות בהיבטים השונים של המלוכה האלוקית בעולם, וכיאה למעמד של המלכה, אנו מלווים את התפילות בתקיעות ותרועות.
 
ואמנם למה? לשם מה זקוק הקדוש-ברוך-הוא לעניין כזה? האם היותו מלך העולם תלויה בהסכמתנו?
 
במיוחד תמוהה החזרה על ההכתרה מדי שנה בשנה. מילא אילו היינו רק מציינים את היות היום יום-ההכתרה לפני כך וכך שנים. אבל זה לא כך. אנו ממש עורכים בכל שנה הכתרה מחדש, כפי שמסבירים חז"ל את משמעותו של היום. מה, אפוא, הצורך בכך?
 
*
 
התשובה טמונה בעיתוי בו נקבע לקיים את ההכתרה השנתית – א' בתשרי – היום בו נברא האדם. עובדה זו מלמדת, כי ייעודה של ההמלכה האלוקית היא שהאדם ירגיש שיש לו מלך. להביאו למודעות גבוהה לכך שהוא נתון למרות עליונה.
 
כל הסיבה שנבראנו והגענו לעולם היא כדי להכיר ליקום את ריבונו, עד כדי שתהיה לנוכחות האלוקית שקיפות מוחלטת. כמו שאכן עשה אדם הראשון ביום שנברא – בראש-השנה הראשון – עת פנה לכל הברואים והיצורים שבתבל בקריאה: "בואו נשתחווה... לפני השם עושנו". הוא אמר להם, כי יש מי שברא את כולנו וכל קיומנו תלוי בו, ולפיכך מן הראוי לשעבד את כל מהותנו אליו ולרתום אותה למילוי רצונו. ועל הרעיון הזה אנו בעצם חוזרים מדי שנה.
 
ראש-השנה הוא יום-ההולדת של האנושות, ולכן הוא מוקדש להחיות בנו את התודעה, לשם מה נולדנו והגענו לעולם: כדי לקבל עול מלכות שמים ולתת לכך ביטוי בהתנהגות בפועל – ובכך להביא לגילוי מלכותו עלינו.
 
בכל יום אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים – כאשר אנו מקיימים את מצוות קריאת-שמע ואומרים: "שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד". אבל ביום-הולדתה של הווייתנו האנושית, חובקת קבלת המלכות את כל היום כולו. אחת לשנה, אנו מעניקים לקבלת-העול שלנו משנה-תוקף ועומק ייחודי, במטרה שנוסיף להפנים את משמעותו בחיי היום-יום.
 
*
 
במבט לאחור, האם אנו יכולים לומר לעצמנו כי 5773 השנים שמאחורי האנושות עשו את שלהן ואמנם הגיעה הנוכחות האלוקית לשקיפות מוחלטת?
 
התשובה היא, שאת מלוא יפעת הנוכחות האלוקית נרגיש רק כאשר ייכון שלטון המלוכה האלוקי של מלך המשיח – הרבי מליובאוויטש – בגאולה השלמה. כל עוד לא באה הגאולה, אנחנו רק מפתחים מודעות לנוכחות האלוקית ומזהים אותה מבעד למסכי הטבע ומבעד לאיתותים הולכים ומתגברים שהבורא מספק לנו, וכאשר המשיח יתגלה – נגיע לאותה שקיפות מיוחלת.
 
בזמן הגלות, התחושה שלנו בעת קבלת מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא מדי ראש-השנה היא כאין וכאפס לעומת מה שנחוש בעתיד הקרוב. אז, כאשר תתגשם בשלמות התפילה: "מלוך על העולם כולו בכבודך... ויבין כל יצור כי אתה יצרתו", נחוש באמת את המלוכה האלוקית בכל איברינו וגידינו – ולזאת אנו מייחלים ומצפים בכל רגע.
 
שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.