פרשת-השבוע פותחת בדיני מלחמת רשות: "כי תצא מלחמה על אויביך ונתנו השם אלוקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא, י). התורה אומרת "על אויביך", ולא "עם אויביך", ובכך היא רומזת שמלכתחילה תהיה לנו עליונות על האויבים ומובטח לנו ניצחון ואף לקיחה בשבי.
 
המילים "ושבית שביו" רומזות לכך שהשבי שניקח יהיה שבי שהיה בידי האויב. כלומר, אנו נחזיר לעצמנו את השבי שהאויב בעבר לקח מאתנו. מהו השבי שנלקח מאיתנו?
 
כדי לענות על כך, עלינו להכיר סוג נוסף של מלחמות: אחד מתפקידיו של מלך המשיח הוא, כלשון הרמב"ם, "ילחם מלחמות השם וינצח". מלחמות אלו והניצחון בהן רמוזים גם הם בפסוק האמור. התורה מבטיחה מראש את ניצחונו של המשיח באותן מלחמות, וגם שהוא יחזיר לעם ישראל את השלל שהגויים שבו בעבר – המקדש ואוצרותיו.
 
במשך כל הדורות רדפו אותנו אומות העולם, כשאת עיקר מאמציהם הם כיוונו תמיד נגד המרכז הרוחני של העם. כאשר בית-המקדש היה בנוי, מובן שעיקר החיצים היו מכוונים אליו. ואכן פעמיים הם החריבו לנו את המקום ובזזו את האוצרות. לפיכך, כל עוד לא נבנה בית-המקדש מחדש – נחשב הדבר כאילו גם בית-המקדש עצמו מוחזק בשבי בידי אויבינו (ולא רק אוצרותיו).
 
עד לניצחון המובטח – בקרוב מאוד – הניצחון הגדול של מלך המשיח כנגד כל אויבי ישראל. הניצחון שיוביל לבניית בית-המקדש השלישי, תכף ומיד ממש.
 
(התוועדויות תש"נ חלק ד עמוד 231)