השבת קוראים בתורה – בבוקר את פרשת "כי תצא" ואחר-הצהריים בפרשת "כי תבוא". שמותיהם של הפרשיות מנוגדים לכאורה, והעובדה שקוראים אותן באותו יום באה להעביר לנו כמה מסרים:
 
א. פרשת "כי תצא" עוסקת  ביציאה למלחמה על אויב. האויב הרוחני המתמיד שלנו הוא היצר הרע, שבתקופת הגלות קשה עוד יותר להתמודד מולו. אולם כאשר לנגד העיניים עומד תמיד הזיכרון של "כי תבוא אל הארץ" – הזיכרון כי תכף ומיד ממש אנו עומדים לקבל את ארץ-ישראל לגבולותיה הרחבים – בגאולה האמיתית והשלמה, הופכת כל התמודדות כזו לקלה יותר. היא מאפשרת להתמודד מתוך יישוב דעת ומנוחת נפש, שהנה הסוף הטוב עומד להגיע.
 
ב. יישוב הדעת ומנוחת הנפש אינם רק חזון העתיד. עלינו לדרוש מהקדוש-ברוך-הוא שכבר כעת יספק לכל יהודי ויהודי את כל המצטרך לו בגשמיות וברוחניות, בשפע והרחבה. וכדברי הרמב"ם, כי "הבטיחנו בתורה, שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד – שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב".
 
השפע מצופה גם על פי הציווי המופיע בפרשת "כי תצא": "ביומו תיתן שכרו". חובה על כל מעביד לשלם לשכיריו מיד בסמוך ליום עבודתם. גם אנו שכירים כביכול של הקדוש-ברוך-הוא – בקיום התורה והמצוות, וחובה אפוא לתת לנו מיידית את השכר המובטח על כך – שפע גשמי ורוחני כמו בימות המשיח.
 
בכלל, יש לדעת כי ההתמודדות שלנו מול יצר הרע אינה שוות כוחות. מלכתחילה, מובטחת לנו עליונות, כמו שנאמר: "כי תצא למלחמה על אויבך" (ולא "עם אויבך"). אם רק נשכיל להשתמש בכוחות שהקדוש-ברוך-הוא מעניק לנו, אנו מובטחים כי יתגשם המשכו של הפסוק: "ונתנו השם אלוקיך בידיך" – באופן סופי ומוחלט – בגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש.