הַיּוֹם יוֹם מְיֻחָד, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל. אַבָּא הִסְבִּיר לִי שֶׁחֹדֶשׁ אֱלוּל זֶה זְמַן מְיֻחָד לְהוֹסִיף בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִקְרַאת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁהֲכִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף בּוֹ זֶה צְדָקָה וָחֶסֶד.
יוֹם שְׁלִישִׁי בַּבֹּקֶר. לִכְאוֹרָה נִרְאֶה כְּיוֹם רָגִיל בְּיוֹתֵר. יַלְדֵי הַגַּן נִכְנְסוּ בַּשַּׁעַר בָּזֶה אַחַר זֶה. הַגַּנֶּנֶת קָרְאָה לְכֻלָּם לָשֶׁבֶת בָּרִכּוּז. כָּל הַיְּלָדִים רָצוּ לַמְּקוֹמוֹת הַקְּבוּעִים שֶׁלָּהֶם, כָּל יֶלֶד לְיַד חֲבֵרוֹ הַטּוֹב. רַק אַלּוֹן שִׁנָּה הַפַּעַם אֶת מְקוֹמוֹ. הוּא פָּנָה לָשֶׁבֶת עַל יַד יֶלֶד שֶׁתָּמִיד יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה, לְבַד, עָצוּב. אַלּוֹן חִיֵּךְ לְעֵבֶר הַיֶּלֶד, הַמֻּפְתָּע, שֶׁמִּישֶׁהוּ מִיַּלְדֵי הַגַּן נוֹתֵן לוֹ יַחַס וּתְשׂוּמַת לֵב, וְיָשַׁב עַל יָדוֹ כְּאִלּוּ הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים מֵאָז וּמִקֶּדֶם.
"אִמָּא נָתְנָה לִי מַטְבֵּעַ שֶׁל עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת..." פָּצְחוּ הַיְּלָדִים בְּשִׁירָה. הַיֶּלֶד הַתּוֹרָן עָבַר עִם קֻפַּת הַצְּדָקָה בֵּין הַיְּלָדִים. כָּל יֶלֶד הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁקִּבֵּל הַבֹּקֶר מֵהוֹרָיו, וְשִׁלְשֵׁל אוֹתוֹ לַקֻּפָּה. גַּם אַלּוֹן הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לַכִּיס... אַךְ בְּשׁוֹנֶה מִכֻּלָּם - הוֹצִיא מִכִּיסוֹ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת וְלֹא אַחַת בִּלְבַד. וְאֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת שִׁלְשֵׁל לְתוֹךְ הַקֻּפָּה...
בְּסִיּוּם הָאֹכֶל, כַּאֲשֶׁר כָּל הַיְּלָדִים פָּנוּ לְפִנַּת הַמִּשְׂחָקִים, וְהַגַּנָּנוֹת עָסְקוּ בְּסִדּוּר וְנִקְיוֹן הַשֻּׁלְחָנוֹת, אַלּוֹן לֹא הָלַךְ לְשַׂחֵק עִם כֻּלָּם. הוּא אָסַף אֶת הָאַשְׁפָּה שֶׁהִצְטַבְּרָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִשְׁלִיךְ הַכֹּל לַפַּח.
גִּיל - אֶחָד מִיַּלְדֵי הַגַּן - הִבְחִין בְּשִׁנּוּיֵי הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל אַלּוֹן, וּפָנָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל כָּךְ. "אַלּוֹן, מַה קָּרָה לְךָ הַיּוֹם?? לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים שׁוֹנִים מִתָּמִיד?"
"מַה קָּרָה לִי הַיּוֹם? זֶה קוֹרֶה לָ-נ-וּ הַיּוֹם! לְכֻלָּם!!!" עָנָה אַלּוֹן כְּמִי שֶׁהִמְתִּין לִשְׁאֵלָה כָּזוֹ.
"מָה??? לֹא הֵבַנְתִּי!!!" הִפְצִיר גִּיל.
* * *
"אַבָּא הִסְבִּיר לִי אֶתְמוֹל...
הַיּוֹם יוֹם מְיֻחָד, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל. הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל. אַבָּא הִסְבִּיר לִי שֶׁחֹדֶשׁ אֱלוּל זֶה זְמַן מְיֻחָד לְהוֹסִיף בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לִקְרַאת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁהֲכִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף בּוֹ זֶה צְדָקָה וָחֶסֶד.
לָמָּה דַּוְקָא בְּמַעֲשִׂים שֶׁל צְדָקָה?
בַּשֵּׁם שֶׁל הַחֹדֶשׁ - אֱלוּל - יֵשׁ סִימָנִים לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לְהִתְחַזֵּק בָּהֶם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.
אַחַד הַסִּימָנִים זֶה
אִישׁ
לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת
לָאֶבְיוֹנִים, כְּשֶׁמְּצָרְפִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַמִּלִּים - מְקַבְּלִים אֶת הַמִּלָּה אֱלוּל. הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל מִצְוַת הַצְּדָקָה!
לָכֵן - הַיּוֹם כְּשֶׁהִתְחִיל חֹדֶשׁ אֱלוּל, אֲנִי מְנַסֶּה הוֹסִיף בְּמַעֲשִׂים שֶׁל חֶסֶד".
(עפ"י הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשמ"ו חֵלֶק ד' עמ' 288-292)