בתפילת העמידה (שמונה-עשרה) ישנן כמה ברכות הקשורות בגאולה השלמה. הברכות מסודרות בסדר מסוים, ובמסכת מגילה מוסבר הטעם לסדר המסוים: הברכה הראשונה בסדרה היא ברכת "מקבץ נידחי עמו ישראל", המתייחסת לקיבוץ הגלויות. לאחר מכן, "כיון שנתקבצו הגלויות – נעשה דין ברשעים". כלומר, מוקם בית הדין הגדול (הסנהדרין), שימצה את הדין ברשעים. ועל כך נאמרת ברכת "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". "כיון שנעשה דין מן הרשעים – כלו הפושעים", ולכך מכוונת ברכת "שובר אויבים ומכניע זדים", ואו-אז "מתרוממת קרן הצדיקים" – מתקיימת ברכת "משען ומבטח לצדיקים".
 
הברכה הבאה בסדרה היא "בונה ירושלים", מכיוון ש"היכן מתרוממת קרנם (של הצדיקים)? בירושלים". "אחר שנבנית ירושלים – בא (משיח בן) דויד, שנאמר 'אחר ישובו בני ישראל וביקשו את השם אלוקיהם ואת (משיח בן)דויד מלכם' (הושע ג ב)". לכן הברכה הבאה היא "את צמח דויד עבדך מהרה תצמיח".
 
הגמרא כותבת כי ירושלים תיבנה לפני כינון מלכות המשיח. אולם רש"י בפירושו כותב: "אחר ישובו לבית המקדש וביקשו הקדוש-ברוך-הוא ואת דויד מלכם". משמע, שגם בניית בית-המקדש תקדים את ביאת המשיח. כך גם נאמר בתלמוד ירושלמי: "בית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דויד".
 
כיצד עולים דברים אלו בקנה אחד עם פסיקתו החד משמעית של הרמב"ם, כי מלך המשיח יתגלה ויכונן את שלטונו ורק לאחר מכן יבנה את בית המקדש?
 
מסביר כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-בר) מליובאוויטש, כי לכל הדעות יבנה המשיח את בית המקדש והוא גם מי שיקבץ את נידחי ישראל. ומה שמשמע מהגמרא אחרת – הכוונה היא לשלמות מלכותו של מלך המשיח. שלמות המלוכה תגיע לאחר קיבוץ הגלויות ובניית המקדש, אולם התגלותו של המשיח כגואל ישראל תהיה לפני כן.
 
אדמו"ר הרש"ב מסב את תשומת הלב לכך שלפעמים נקרא המשיח 'בן דויד' ולפעמים 'דויד', ומסביר כי 'בן דויד' הוא כינויו בשלב הראשון, ו'דויד' הוא הכינוי בעת שמגיעה מלכותו לשלמותה. ולכן מדייקים התלמודים בלשונם – "כיון שנבנית ירושלים בא דויד", "בית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דויד" – כי בית-המקדש (וקיבוץ הגלויות שלפניו) יקדימו את השלב המושלם של מלכות המשיח, השלב של התואר 'דויד'.