יוֹנִי, בֶּן הַשֵּׁשׁ, וְאָחִיו מֵאִיר, בֶּן הַשְּׁנָתַיִם וָחֵצִי, יָרְדוּ לְגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים. פְּעָמִים רַבּוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם מְבַקֵּשׁ יוֹנִי אֶת רְשׁוּתָהּ שֶׁל אִמָּא. וְיוֹרְדִים הַשְּׁנַיִם לְשַׂחֵק וְלֵהָנוֹת, לְהִתְנַדְנֵד, לְהִתְגַּלֵּשׁ וְלִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת מֵחוֹלוֹת.

יוֹנִי הִגִּיעַ לַגַּן, וּמִיָּד הִבְחִין שֶׁהַנַּדְנֵדָה פְּנוּיָה. הוּא רָץ בִּמְהִירוּת. הִתְיַשֵּׁב עַל הַנַּדְנֵדָה וְהֵחֵל לְנַעְנֵעַ אֶת רַגְלָיו בִּקְלִילוּת.

מֵאִיר, וּבְיָדָיו שַׂקִּית בַּמְבָּה קְטַנָּה, הִסְתּוֹבֵב בַּגַּן וחִפֵּשׂ בְּמַה לְּשַׂחֵק. וְהוּא רָץ לְכִוּוּן הַמַּגְלֵשָׁה. וְתוֹךְ כְּדֵי הִכְנִיס לְפִיו עוֹד וְעוֹד מֵהַחֲטִיף שֶׁבְּיָדוֹ. לְפֶתַע הוּא הֵחֵל לְהִשְׁתַּעֵל, הוּא מַמָּשׁ הִרְגִּישׁ מַחֲנָק בַּגָּרוֹן. וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת.

לְפֶתַע הִרְגִּישׁ מֵאִיר יָדַיִם גְּדוֹלוֹת אוֹחֲזוֹת בּוֹ. וּלְפֶתַע הַיָּד הִתְחִילָה לִדְפֹּק עַל גַּבּוֹ, עוֹד דְּפִיקָה, וְעוֹד דְּפִיקָה... זֶה כָּאַב, אַךְ פִּתְאוֹם הוּא הִרְגִּישׁ שִׁחְרוּר קַל וְהִנֵּה, הַשִּׁעוּל הִפְסִיק.

יוֹנִי, הָאָח בֶּן הַשֵּׁשׁ, שֶׁסִּיֵּם אֶת נִדְנוּדָיו בַּנַּדְנֵדָה - הֶחְלִיט לִרְאוֹת בַּמֶּה מְשַׂחֵק אָחִיו הַקָּטָן, וְשֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. הוּא הִסְתּוֹבֵב בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים מְחַפֵּשׂ אֶת אָחִיו. וּמַה הוּא רוֹאֶה? אַחַד הַשְּׁכֵנִים עוֹמֵד וּמַכֶּה אֶת מֵאִיר הַקָּטָן בְּגַבּוֹ....!!! רָץ יוֹנִי לְעֵבֶר אָחִיו - אָחַז בְּיָדוֹ הַקְּטַנָּה - וְהִתְקַדֵּם בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר בֵּיתוֹ.

יוֹנִי נִכְנַס הַבַּיְתָה בְּבֶהָלָה וְסִפֵּר לְאִמָּא: "אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי! אַחַד הַשְּׁכֵנִים פָּשׁוּט עָמַד וְהִרְבִּיץ לְמֵאִיר בַּגַּב! רָאִיתִי אֶת זֶה!". אִמָּא עָזְבָה אֶת כָּל עִסּוּקֶיהָ וּבִקְּשָׁה מִמֵּאִיר לְסַפֵּר מַה קָּרָה לוֹ. לְאַחַר שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַסִּפּוּר, כְּבָר הֵבִינָה הַכֹּל.

"יוֹנִי מָתוֹקִי" עָנְתָה אִמָּא "הוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה טוֹב מְאֹד! אוּלַי אַתָּה לֹא הֵבַנְתָּ בְּדִיּוּק מַה טּוֹב כָּאן - אֲבָל הַשָּׁכֵן הוּא אִישׁ מְבֻגָּר, וְיֵשׁ לוֹ יְלָדִים. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁאוֹכְלִים מַשֶּׁהוּ וְנִתְקָע בַּגָּרוֹן, לִפְעָמִים צָרִיךְ כַּמָּה דְּפִיקוֹת בַּגַּב, כְּדֵי לַעֲזֹר לָאֹכֶל שֶׁנִּתְקַע לְהִשְׁתַּחְרֵר".
"בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ קָרָה מִקְרֶה דּוֹמֶה. פִּינְחָס הַכֹּהֵן הָרַג אֶת זִמְרִי. הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁחָשְׁבוּ עָלָיו לֹא טוֹב: מַה זֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת? - הֵם חָשְׁבוּ - כָּכָה לַהֲרֹג אֲנָשִׁים?! אֵיזֶה מַעֲשֶׂה אַכְזָרִי.

אֲבָל בֶּאֱמֶת פִּינְחָס עָשָׂה אֶת זֶה, כִּי כָּךְ צִוָּה ה'. זִמְרִי הָיָה אִישׁ חָשׁוּב וְחָטָא מוּל כָּל יִשְׂרָאֵל. ה' אָמַר לַהֲרֹג אוֹתוֹ.

צָרִיךְ לִלְמֹד מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁאָסוּר לְזַלְזֵל בְּמַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, אֲפִלּוּ אִם אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים בְּדִיּוּק מַה הוּא עוֹשֶׂה, יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁלָּנוּ הַמַּעֲשֶׂה נִרְאֶה כְּלֹא טוֹב, אַךְ בֶּאֱמֶת מַטְּרַת הַמַּעֲשֶׂה הִנָּהּ טוֹבָה".