בהפטרת השבוע מספר ירמיה על חיזיון בו ראה "מקל (מעץ) שקד". רש"י מפרש כי החיזיון בא לרמז על קצב ההתרחשות של מאורעות החורבן: "השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום, כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית".
 
בפי העם, קיבלו הימים הללו את הכינוי "שלושת השבועות", ולא "עשרים ואחד הימים". ואכן למספר שלושה יש משמעות מהותית בעניין:
 
מאז שחרבו בתי המקדש אנו מחכים לבניין בית המקדש השלישי. האמת היא, שמלכתחילה כל המטרה בחורבן היא להוביל אותנו אל בניין הבית השלישי. בבית השלישי תהיה שלמות מיוחדת במינה שלא הייתה בבתי המקדש הקודמים, וכדי להגיע אל השלמות הזו לא הייתה ברירה אלא להחריב את הבתים הקודמים ולעבור את מסכת הגלות.
 
אלא שכל עוד לא נבנה הבית השלישי אנחנו לא מרגישים בטוב המצפה לנו. אנחנו מרגישים אך ורק את החורבן והגלות במלוא עוצמתם. לפיכך, כדי שנזכור כי המהות האמיתית של החורבן היא להגיע לבית השלישי – סובב הקדוש-ברוך-הוא את הדברים כך, שבכינוים של ימי החורבן יופיע המספר שלושה – שלושת השבועות.
 
בכלל, מתכונת החיים היהודית היא מין משולש בעל שלושה קודקודים: הבורא, האדם והעולם. תפקידו של האדם הוא לגלות את נוכחותו של הבורא בכל פרט בעולם ולנצל אותו בהתאם לרצון האלוקי. בגאולה השלמה, יגיע הגילוי הזה לשלמותו. בגאולה ובבניין הבית השלישי תתגלה השלמות הגלומה במתכונת בת שלושת הקודקודים.