הרמב"ם פוסק כי המטרה היא לעשות שלום (ושאר הדברים ייעשו רק כבדרך אגב), והעיתוי עליו נאמר "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא" הוא לאחר ביאת המשיח, לפני מלחמת גוג ומגוג
במאמר הקודם הובא בקצרה נושא ביאתו של אליהו הנביא בגאולה השלמה. להלן נרחיב מעט אודות השיטות השונות שישנן לגבי זמן ביאתו ומטרת הופעתו.
לפי רוב הדעות, אליהו מגיע כדי להסיר תופעות שליליות, בלשון הרמב"ם: "יסלק ויסיר החמסים". יש אומרים שהוא בא כדי להוציא מתוך העם משפחות פסולות שנתקבלו בכוח הזרוע, יש אומרים שהוא בא כדי להחזיר אל העם משפחות כשרות שנתרחקו בכוח הזרוע ויש אומרים שהוא בא כדי לעשות שלום בעולם. לפי דעה נוספת בגמרא, אליהו מופיע כדי לבשר על ביאת המשיח.
על פי הכלל "אין מחלוקת במציאות", כלומר – לא תיתכן מחלוקת האם דבר כלשהו קרה או יקרה בפועל, חייבים לומר כי אליהו הנביא אכן יעשה הכול: ירחיק משפחות פסולות, יקרב משפחות כשרות, יעשה שלום בעולם ויבשר על ביאת המשיח. המחלוקת היא רק לגבי
מטרת ביאתו – מה עיקר הסיבה שלשמה יתגלה. הרמב"ם פוסק כי המטרה היא לעשות שלום (ושאר הדברים ייעשו רק כבדרך אגב). אם כי הוא מביא גם דעה משנית ("יש אומרים") לפיה עיקר הופעתו של אליהו תהיה לבשר על ביאת המשיח.
גם בנוגע לזמן ביאת אליהו ישנן דעות שונות: לפי דעה אחת – הוא יבוא לפני ביאת המשיח. לפי דעה שנייה – לאחר ביאת המשיח, לפני מלחמת גוג ומגוג. לפי דעה שלישית – לפני תחיית המתים. ושוב, כמו במחלוקת הקודמת – זו אינה מחלוקת במציאות, אלא רק דיון מהו היום שעליו נאמר בחתימת ספר מלאכי: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא".
לפועל, פסק הרמב"ם לפי הדעה השנייה. אך אברבנאל מצדד בעד הדעה השלישית. ובלשונו: "הנביא האלוקי ההוא 'ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם', רצונו לומר, שאם היה האדם בחיים ומתו בניו – יקומו במצוות הנביא הזה, וכאשר יראו האבות את אותם הבנים שיפרסמו אמיתת השכר והעונש כפי האמונות האמיתיות, יאמינו האבות וישיבו ליבם אל השם. ואם יהיו האבות מתים והבנים חיים, הנה כשיקומו אבותם ואב לבנים יודיע אל אמיתת השם, ישוב לב הבנים לדברי אבותם. ובזה יתיישר המין האנושי כולו".
מקורות: עדויות פרק ח משנה ז ושם בפירוש המשניות לרמב"ם. עירובין מג, ב. ירושלמי שבת פרק א הלכה ג. סדר עולם רבה פרק י"ז. הלכות מלכים לרמב"ם פרק יב הלכה ב. משמיע ישועה לאברבנאל 'מבשר' הט"ו. התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1312 ותשמ"ז חלק ב עמוד 388. ספר השיחות תשמ"ח חלק ב עמוד 611 והערה 108 שם. ליקוטי שיחות חלק ה עמוד 419.