אִם לְקַיֵּם מִצְווֹת נַקְפִּיד וּבְלִמּוּד תּוֹרָה נַתְמִיד
גִּשְׁמֵי בְּרָכָה הַשֵּׁם יוֹרִיד
וּמִלְחָמָה לֹא עוֹד תַּחְרִיד
כָּךְ פָּרָשָׁתֵנוּ תַּבְטִיחַ וְתָעִיד
 
הַאִם מִצְווֹת אָנוּ עוֹשִׂים
רַק כְּשֶׁמַּבְטִחִים פְּרָסִים?
הֲרֵי הַפְּרָס הֲכִי גָּדוֹל זו הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ
אָז כָּל הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח בִּשְׁבִיל מָה?!
 
וּבְכֵן כָּל הַשָּׂכָר, אֵינוֹ פְּרָס, הוּא תּוֹצָאָה
הוּא מַגִּיעַ אוֹטוֹמָטִית בְּעִקְּבוֹת הָעֲבוֹדָה
כְּשֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה נִהְיֵית דָּבָר אֶחָד אִתִּי
מִמֵּילָא גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת יֵשׁ טוֹב אֲמִתִּי!
 
וְכָךְ מַמָּשׁ בַּגְּאֻלָּה, כְּשֶׁהַשֵּׁם פֹּה מִתְגַּלֶּה
מִמֵּילָא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִתְעַלֶּה
וּמִמֵּילָא, לַמְרוֹת שֶׁלְּכָךְ כְּבָר לֹא זְקוּקִים –
יֵשׁ שֶׁפַע עָצוּם וְעַל עֵצִים – מַמְתַּקִּים...