הפירות של שלוש השנים הראשונות של כל עץ נקראים 'ערלה' ואסורים באכילה. בשנה הרביעית נקראים הפירות 'נטע רבעי', ויש לאוכלם בקדושה בירושלים (בזמן שאין בית-מקדש פודים אותם, כלומר מעבירים את קדושתם על מטבע). מהשנה החמישית ואילך – הפירות מותרים לאכילה רגילה.
 
שלושה שלבים אלה קיימים בעבודתו של יהודי בכל יום. השלב הראשון הוא שעת התפילה, שאז אין לאדם שום עסק עם טרדות גשמיות. מצב זה דומה לשלוש שנות הערלה, שבהן הפירות אסורים לגמרי. לאחר התפילה יש לעסוק (לפחות מעט) בתורה, כדי להוסיף קדושה בעולם. מצב זה דומה לשנה הרביעית, בה הפירות נקראים קדושים. לאחר מכן יוצאים לעסוק בעניינים גשמיים. כמו מהשנה החמישית ואילך, שהאכילה מותרת.
 
יש לזכור כי תכלית הכוונה של הבריאה היא לעשות 'דירה' לקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה הגשמי והחומרי. כלומר, להפוך את העולם לסביבה שלקדושה האלוקית נוח להימצא בו. לשם כך, אין להסתפק בהתעסקות בענייני קדושה, אלא צריך לפעול גם עם הגשמיות. אולם בסדר הנכון. והסדר הנכון הוא, שקודם כול מתמלאים בקדושה, ורק לאחר שמצוידים – יוצאים לעסוק בעניינים גשמיים. כמו פירות העץ, שמותרים באכילה רק בשנה החמישית – לאחר שני השלבים שבשנים הקודמות.
 
כאשר עובדים לפי הסדר, מצליחים להתמודד ולהגשים את המשימה של עשיית הדירה לקדוש-ברוך-הוא. שלמותה של ההתגשמות תהיה בקרוב ממש, בגאולה והשלמה. התקופה בה הקדושה האלוקית תהיה מוחשית ומוכחת.
 
(התוועדויות כרך יא עמוד 46)