ציוני דרך, שנים או יובלות הם זמן מצוין לחגיגות – אך גם לחשבון נפש. כאשר מדובר בציון דרך בעל משמעות לאומית – הדבר נכון שבעתיים.
 
השבוע אנו מציינים 65 שנים לכינון שלטון יהודי בארץ ישראל, וזה הזמן לשוב לחשוב ולהבין את התהליך שהעם היהודי חווה בעשרות השנים האחרונות.
 
די בהבטה שטחית סביבנו כדי לראות  את הנס המופלא בתוכו אנו חיים. כן, נס! אין שום מילה אחרת להסביר את קיומנו בארץ הזו המוקפת אויבים ואת ההתפתחות המדהימה שלה בעשרות השנים האחרונות. די אם נשווה את עצמנו למדינות אחרות שקיבלו את עצמאותן בסביבות שנת תש"ח, כדי לקבל משמעות חיה לפסוק "ארץ אשר עיני אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה".
 
כאשר נוסיף לכך את ההתפתחות המדעית והטכנולוגית ואת קיבוץ הגלויות המופלא המרכיב את הפסיפס המדהים של העם בישראל – מתעצמת ההכרה בנס שבעתיים.
 
העובדה שיהודים מכל קצוות תבל מתקבצים לארץ אבותיהם, היא ללא ספק מסימני הגאולה, אולם לא מעבר לכך. אסור שההתפעמות מהפלא הגדול של שיבת חלק מהעם היהודי לארץ אבותיו תגרום לנו להתבלבל בין סימני עקבות המשיח לבין התגשמות תהליך הגאולה.
 
*
 
הקמת שלטון יהודי בארץ ישראל היא חיובית במובנים רבים. אולם היא אינה יכולה בשום אופן להוות את תחילתו של תהליך הגאולה. ראשית, כיוון שעל פי ההלכה היהודית (שבנושא זה היא ערוכה אך ורק בהלכות מלכים לרמב"ם) הגאולה היא מאורע המבוסס על התגלותו של מלך מבית דויד, המשיח – שמכונן שלטון תורני מובהק ומביא לבניין בית המקדש וקיבוץ כל הגלויות. מה שקרה בה' אייר תש"ח רחוק מלענות להגדרה האמורה וממילא לא יכול להיתפס כהתחלת הגאולה.
 
מלבד זאת, תפיסת הגאולה כתהליך שנמשך עשרות או מאות שנים, ובמהלכו אמורה הגאולה לאט לאט לרקום עור וגידים ולהיבנות – סותר את העיקרון של 'אחכה לו בכל יום שיבוא'. עיקרון לפיו המשיח אמור לחולל את הגאולה ביום אחד ולא להצמיח אותה בשלבים.
 
*
 
חז"ל ממשילים את תולדות העולם לשבוע אחד ארוך, כאשר כל אלף שנים מהווים יום אחד והאלף השביעי, שבו כבר נהיה בתוך הגאולה, הוא כנגד יום השבת. אנו עומדים כרגע ברבע הרביעי של האלף השישי, ולפי המשל הזה אנו נמצאים בזמן של יום שישי אחרי הצהריים, ברגעים האחרונים שלפני כניסת השבת, לפני הגאולה.
 
אחד המנהגים היהודיים העתיקים, המובא אף בספרי הלכה, הוא לטעום ביום שישי בצהריים ממאכלי השבת. המנהג מבוסס על המילים הנאמרות בתפילה: 'טועמיה – חיים זכו'. על פי המשל האמור, אנו נמצאים כעת ביום שישי אחרי הצהריים, וזה מסביר מדוע הקדוש-ברוך-הוא נותן לנו לטעום כעת ממטעמי הגאולה. כלומר – לחוות אירועים הדומים לאלו שיקרו בגאולה.
 
זאת הסיבה לתופעות הרבות המתרחשות בדורנו ומזכירות לנו תהליכי גאולה: קיבוץ גלויות, הסבת משאבי נשק להשמדה המונית לתועלות כלכליות, הקואליציה המתגבשת בעולם נגד מדינות המאיימות במלחמה ועוד. כל אלו הם טעימות שבורא עולם נותן לנו לטעום ממה שיתרחש בגאולה.
 
'בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים', אומר דוד המלך בתהילים. למרות כל ההכנות לגאולה, כשהיא תבוא – התחושה תהיה כמו אדם שעובר מחלום להקיץ. בבת אחת. וכמו שכתוב: 'פתאום יבוא אל היכלו האדון!'.