בשבועות אלו מציינים 190 שנה להולדתו של לואי פסטר, אחד מגדולי המדענים של כל התקופות. פסטר בן המאה ה-19, הוא אבי תהליך הפסטור (חיטוי באמצעות חימום עדין) הנוהג עד היום בכל העולם. טכניקה שהצילה את תעשיות החלב, היין, הבירה והחומץ. הוא היה מהראשונים שהבינו את תפקידם של החיידקים ה"טובים" בתהליכי תסיסה, ואת מעורבותם של החיידקים ה"רעים" בגרימת מחלות. הוא הצליח לשכנע את הצבא הצרפתי לחטא מכשור רפואי וחמרי חבישה במהלך מלחמת צרפת-גרמניה, ובכך הביא לירידה עצומה בתמותת הפצועים. הוא פיתח את החיסון נגד כלבת וחולירע, ולבעלי חיים – נגד מחלת האנטרקס שקטלה מיליוני ראשי בקר.
 
עד היום קשה לתאר את הביוכימיה, הרפואה ותעשיית המזון ללא המצאותיו. אך אולי דווקא משום שמחקריו המדעיים היו פוריים במיוחד מבחינה מעשית, נוטים רבים להתעלם מתגליתו התיאורטית, שמבטאת אולי יותר מכל מחקריו הישגיו המעשיים גם יחד – את גאונותו: בסדרת ניסויים מבריקים הפריך פסטר את הסברה שהייתה מקובלת עד לזמנו, לפיה המיקרו-אורגניזמים כחיידקים ופטריות נוצרים "מעצמם".
 
בכך הוא הפריך למעשה כבר אז תפיסה שגויה, שמשום סרבנותם של אנשים להודות בטעות היא רווחת עד היום, לפיה החיים במקורם נוצרו איכשהו מהמרק הסמיך של האוקיינוס העתיק, בסיוע ברקים וגורמים נוספים – מעצמם.
 
אלא שפסטר לא ניסה להסביר מהיכן נוצרו הדברים (החיים) הראשונים. המושג 'יש מאין' איננו מופיע בין נוסחאות המדע, משום שהמושג 'אין' איננו מובן נכון אצל מדענים. ה'אין' איננו לא-כלום. 'אין' הוא מושג של מציאות אלוקית עליונה שאיננה מושגת בשכלנו, וממילא – בעבורנו היא כאילו איננה, משום שהיא ישות שאיננה נמצאת בטווח החושים, החשיבה או המודעות האנושית המצומצמות.
 
בטרמינולוגיה החסידית נקרא ה"אין" האלוקי גם "חיי-החיים", בהיותו מי שמעניק לחיים את חייהם. אך כשלעצמו הוא הרבה יותר מחיים. לשבחו של פסטר יאמר כי הזים את בסיסה של הטעות, אך ככל הנראה לא הגיע אל האמת השלמה. מה שבטוח – עוד מעט קט וכולנו נחוש את חיי-החיים, את מה שמחיה את חיינו. בגאולה השלמה לא ייאלץ איש להוכיח את האמת באופן מדעי. פשוט לא יהיה מי שאפילו ינסה להתווכח עם מה שכולם ירגישו ויחושו ויראו בפשטות: "ברוך אתה השם, מחיה המתים".