"אֲנִי לֹא מְבִינָה מַה הַבְּעָיָה. אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע מִשְׂחָק. אֲנַחְנוּ לֹא בִּסְעוּדַת שַׁבָּת אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת... וְגַם לֹא בְּשִׁעוּר הֲלָכָה! זֶה בְּסַךְ הַכֹּל מִשְׂחָק!"
"הַיּוֹם לָמַדְנוּ בַּכִּתָּה כָּל מִינֵי הֲלָכוֹת שֶׁל כִּבּוּד הוֹרִים. אָסוּר לָשֶׁבֶת בַּכִּסֵּא שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. לֹא לַעֲצֹר אוֹתָם בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר שֶׁלָּהֶם... לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בְּכָבוֹד... לִדְאֹג לָהֶם וּלְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם". כְּמוֹ בְּכָל יוֹם, הָאֲחָיוֹת מַחְלִיפוֹת חֲוָיוֹת בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה לְבֵיתָן. הַיּוֹם סִפְּרָה רִנַּת לַאֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה, תְּהִלָּה, אֶת שֶׁלָּמְדוּ בַּכִּתָּה בְּשִׁעוּר הֲלָכָה.
אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה וַהֲכָנַת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, הָיָה קְצָת מְשַׁעְמֵם בַּבַּיִת. וְהָאֲחָיוֹת הֶחְלִיטוּ לְהוֹרִיד אֶת מִשְׂחַק הַמּוֹנוֹפּוֹל וּלְשַׂחֵק. כְּשֶׁהִתְיַשְּׁבוּ עַל יַד הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן כְּדֵי לְשַׂחֵק, רָאוּ שֶׁאִמָּא לֹא עֲסוּקָה כָּרֶגַע בִּדְבַר מָה חָשׁוּב. וְשָׁאֲלוּ: "אִמָּא, רוֹצָה לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לַמִּשְׂחָק?" אִמָּא חִיְּכָה וְהִתְקָרְבָה לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק.
תְּהִלָּה הִפְנְתָה מַבָּטִים רְצִינִיִּים לְעֵבֶר אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה רִנַּת. אַךְ רִנַּת לֹא הֵבִינָה. הִיא נִסְּתָה לְסַמֵּן לָהּ עִם הָאֶצְבַּע לְעֵבֶר כִּסֵּא שֶׁעָמַד עַל יָדָהּ - אַךְ גַּם זֶה לֹא עָזַר, וְהִיא אָמְרָה: "רִנַּת, אַתְּ בַּמָּקוֹם שֶׁל אִמָּא. תְּנִי לָהּ לָשֶׁבֶת בַּכִּסֵּא שֶׁלָּהּ!". רִנַּת עָשְׂתָה הַבָּעַת פָּנִים שֶׁל זִלְזוּל: "אוֹי, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ?! זֶה רַק בַּזְּמַן שֶׁל הַמִּשְׂחָק!" עָבְרָה כִּסֵּא - כִּי אֲחוֹתָהּ הִמְשִׁיכָה בְּעַקְשָׁנוּתָהּ. וְהַשָּׁלוֹשׁ הֵחֵלּוּ בַּמִּשְׂחָק.
"אוֹי, אִמָּא, אַתְּ לֹא מְבִינָה! אוּף אַתְּ לֹא יוֹדַעַת בִּכְלָל לְשַׂחֵק! זֶה מְעַצְבֵּן!" הִפְנְתָה רִנַּת בְּאֶמְצַע הַמִּשְׂחָק אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ כְּלַפֵּי אִמָּהּ, לְאַחַר שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַמִּשְׂחָק נֶאֶלְצוּ לְהֵעָצֵר מִסְפַּר פְּעָמִים, כְּדֵי לְהַסְבִּיר לְאִמָּם כֵּיצַד מְשַׂחֲקִים.
"רִנַּת, אַתְּ שָׂמָה לֵב אֵיךְ אַתְּ מְדַבֶּרֶת?! זוֹ אִמָּא שֶׁלָּךְ!!!" קָרְאָה תְּהִלָּה. רִנַּת הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּלַפֵּי אֲחוֹתָהּ וְאָמְרָה: "אֲנִי לֹא מְבִינָה מַה הַבְּעָיָה. אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע מִשְׂחָק. אֲנַחְנוּ לֹא בִּסְעוּדַת שַׁבָּת אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת... וְגַם לֹא בְּשִׁעוּר הֲלָכָה! זֶה בְּסַךְ הַכֹּל מִשְׂחָק!"
* * *
"בְּאַחַד הַפְּסוּקִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל מַתַּן תּוֹרָה, נֶאֶמְרוּ שְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל דִּבּוּר: "וַיְדַבֵּר" וְ"לֵאמֹר". מַדּוּעַ פַּעֲמַיִם?" שָׁאֲלָה תְּהִלָּה וְלֹא הִמְתִּינָה לִתְשׁוּבָה.
"כָּל הָעִנְיָן שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה הוּא לְהַכְנִיס אֶת הַ"
וַּיְדַבֵּר" - אֶת עֲשֶׂרֶת הַ
דִּבְּרוֹת - הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת - בַּ"
לֵּאמֹר" - בָּעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה
מַאֲמָרוֹת, בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם שֶׁנִּרְאִים לָנוּ לֹא שַׁיָּכִים לַתּוֹרָה וּמִצְווֹת.
אַתְּ מְבִינָה רִנַּת? גַּם כְּשֶׁמְּשַׂחֲקִים אוֹ עוֹשִׂים דְּבָרִים שֶׁאֵינָם קֹדֶשׁ אוֹ מִצְוָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה."
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק א' עמ' 148-149)