"אַל תִּשְׁכְּחִי לֶאֱסֹף הַרְבֵּה עָלִים..." עִם הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נִפְרְדוּ גָּלִית וְאַיָּלָה בְּדַרְכָּם חֲזָרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר. בְּהַגִּיעָם לַצֹּמֶת בּוֹ גָּלִית פּוֹנָה שְׂמֹאלָה לְכִוּוּן בֵּיתָהּ וְאַיָּלָה מַמְשִׁיכָה יָשָׁר.

גִּידִי, אָחִיהָ הַקָּטָן שֶׁל אַיָּלָה, חוֹזֵר בְּכָל יוֹם מֵהַגַּן יַחַד עִם אֲחוֹתוֹ וַחֲבֶרְתָּהּ גָּלִית. הֵן אוֹסְפוֹת אוֹתוֹ בְּדַרְכָּן חֲזָרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר בּוֹ הֵן לוֹמְדוֹת. תָּמִיד יֵשׁ לָהֶן שִׂיחוֹת מְעַנְיְנוֹת עַל הַחַיִּים בְּבֵית הַסֵּפֶר. וְכַמּוּבָן שֶׁכְּמוֹ כָּל אָח קָטָן גַּם גִּידִי אוֹהֵב לְהַאֲזִין לַשִּׂיחוֹת שֶׁל הָאַחִים הַגְּדוֹלִים.

"מְעַנְיֵן בִּשְׁבִיל מַה הֵן צְרִיכוֹת לֶאֱסֹף עָלִים?" חָשַׁב לְעַצְמוֹ גִּידִי "אוּלַי הֵן עוֹשׂוֹת יְצִירוֹת כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בַּגַּן?!" הִמְשִׁיךְ לַחְשֹׁב. אַךְ מִיָּד הִפְרִיךְ אֶת הַמַּחְשָׁבָה הַזּוֹ: "לֹא יָכֹל לִהְיוֹת, הֵן גְּדוֹלוֹת. הֵן כְּבָר בְּבֵית סֵפֶר...". הוּא לֹא הִתְאַפֵּק וּפָנָה אֶל אֲחוֹתוֹ: "אַיָּלָה, לָמָּה אַתֶּן צְרִיכוֹת לֶאֱסֹף עָלִים??? אַתֶּן עוֹשׂוֹת יְצִירָה?"

"לְכָל אַחַת מִבְּנוֹת הַכִּתָּה יֵשׁ עֵץ. כָּל אַחַת צְרִיכָה לְהוֹסִיף בָּעֵץ שֶׁלָּהּ, כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר עָלִים" הִתְחִילָה אַיָּלָה לְהַסְבִּיר. אַךְ לְפֶתַע נֶעֱצַר גִּידִי עַל יַד עֵץ שֶׁעַל יָדוֹ הָיוּ פְּזוּרִים הַרְבֵּה עָלִים. פָּנָה אֶל אַיָּלָה וְאָמַר: "נוּ... אָז בּוֹאִי נֶאֱסֹף בִּשְׁבִילֵךְ. אֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ". "לֹא" צָחֲקָה אַיָּלָה "לֹא עָלִים כָּאֵלֶּה אֲנִי צְרִיכָה". "אָז אֵיזֶה עָלִים? אַתְּ צְרִיכָה עָלִים שֶׁל עֵץ מְסֻיָּם? אוּלַי שֶׁל עֵץ דֶּקֶל אוֹ תְּאֵנָה?" שָׁאַל גִּידִי מְנַסֶּה לְהַרְאוֹת אֶת יְדִיעוֹתָיו בְּעֵצִים.

אַיָּלָה הֵבִינָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָתֵת הֶסְבֵּר בָּרוּר יוֹתֵר. הִיא פָּנְתָה לְכִוּוּן הַסַּפְסָל הַמְּמֻקָּם תַּחַת אַחַד הָעֵצִים וְקָרְאָה לְגִידִי לָשֶׁבֶת עַל יָדָהּ. "הֶעָלִים שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לֶאֱסֹף לֹא נִרְאִים כְּמוֹ עָלִים רְגִילִים. בְּעֶצֶם... הַרְבֵּה פְּעָמִים הֵם בִּכְלָל לֹא נִרְאִים וְאִי אֶפְשָׁר לָגַעַת בָּהֶם. אַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל:
בַּתּוֹרָה נֶאֱמַר: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאָנוּ – בְּנֵי הָאָדָם - צְרִיכִים לִלְמֹד מֵהָעֵצִים. אַחַד הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים זֶה שֶׁהָעֵץ נִקְרָא "צוֹמֵחַ". לָמָּה הוּא נִקְרָא כָּךְ? כִּי הוּא תָּמִיד גָּדֵל. בַּתְּחִלָּה הוּא גַּרְעִין. לְאַחַר מִכֵּן נִהְיָה עֵץ קָטָן. אַחַר כָּךְ נִהְיָה עֵץ גָּדוֹל יוֹתֵר. וְיֵשׁ עֵצִים שֶׁאַף מוֹצִיאִים פֵּרוֹת. וְעוֹד עָלִים גְּדֵלִים עַל הָעֵץ, וְעוֹד פֵּרוֹת...

כָּכָה אָנוּ צְרִיכִים לִחְיוֹת בְּקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת וַעֲשִׂיַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים. תָּמִיד לִגְדֹּל, לָדַעַת שֶׁאַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק. תָּמִיד לֶאֱסֹף וּלְהוֹסִיף לָעֵץ שֶׁלָּנוּ עוֹד עָלִים, עוֹד מַעֲשִׂים טוֹבִים".