"בְּדִיּוּק מֵאוֹתָהּ סִבָּה אֲנִי לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי כָּמוֹךָ. כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁעוֹד מְעַט מַגִּיעִים! כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא נֶעֱלָם לְגַמְרֵי, אֶלָּא מִיָּד אַחֲרֵי הַ"הֵעָלְמוּת" שֶׁלּוֹ הוּא חוֹזֵר וְגָדֵל."
"שָׁאוּלִי, רֶגַע! תַּעֲצֹר!" הִתְנַשֵּׁף אוּרִי "תֵּן לָנוּחַ! אֵין לִי כְּבָר כֹּחַ!". כְּבָר חֲצִי שָׁעָה שֶׁל הֲלִיכָה חָלְפָה, שָׁאוּלִי וְאוּרִי הַחֲבֵרִים הָיוּ בְּדַרְכָּם לְבֵיתוֹ שֶׁל חֲבֵרָם לַכִּתָּה - אָסָף. "אָנוּ מַגִּיעִים מַמָּשׁ בְּעוֹד כְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת, הוּא גָּר מַמָּשׁ כָּאן קָרוֹב!" עָנָה שָׁאוּלִי. אַךְ אוּרִי לֹא הָיָה מְסֻגָּל יוֹתֵר לָלֶכֶת וְהִתְיַשֵּׁב בַּסַּפְסָל שֶׁהָיָה בְּדַרְכָּם.
אָסָף הוֹדִיעַ בַּבֹּקֶר עַל מְסִבַּת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁתֵּעָרֵךְ אַחַר-הַצָּהֳרַיִם בְּבֵיתוֹ. אוּרִי לֹא מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אָסָף. לָכֵן קָבַע עִם שָׁאוּלִי שֶׁיֵּלְכוּ יַחְדָּו לְבֵיתוֹ שֶׁל אָסָף.
"אֵיךְ אַתָּה לֹא מִתְעַיֵּף?! הֲרֵי הָלַכְתָּ בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי... לָמָּה רַק אֲנִי עָיֵף וּמְיֹאָשׁ?!" תָּמַהּ אוּרִי, בָּרֶגַע שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ הַשְּׁנַיִם עַל הַסַּפְסָל.
"זֶה פָּשׁוּט מְאֹד! כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד מְעַט הֲלִיכָה וּכְבָר מַגִּיעִים!" עָנָה שָׁאוּלִי. הִמְתִּין מִסְפַּר דַּקּוֹת וְשָׁאַל: "אוּרִי, מַה תִּהְיֶה צוּרַת הַיָּרֵחַ הַלַּיְלָה?". אוּרִי הִבִּיט עַל שָׁאוּלִי בְּמַבָּט מֻפְתָּע: "מָחָר רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אָז כִּמְעַט לֹא יִרְאוּ אֶת הַיָּרֵחַ הַלַּיְלָה, אֲבָל מַה הַקֶּשֶׁר עַכְשָׁו?!".
"וְלָמָּה אַתָּה אוֹמֵר אֶת זֶה בְּכָזוֹ אֲדִישׁוּת? זֶה לֹא נִשְׁמָע לְךָ נוֹרָא וְאָיֹם, שֶׁהַיָּרֵחַ פִּתְאוֹם נֶעֱלָם הַלַּיְלָה?!?! מַה יִּהְיֶה? נִשָּׁאֵר בְּלִי יָרֵחַ?!" הִזְדַּעֵק שָׁאוּלִי, וְחִיּוּךְ צוֹפֵן סוֹד עָלָה עַל שְׂפָתָיו...
"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּחָר רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְאָז הַיָּרֵחַ מַתְחִיל לִגְדֹּל מֵחָדָשׁ... עַד שֶׁבְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ הוּא יִהְיֶה מָלֵא!" עָנָה אוּרִי בְּפַשְׁטוּת.
"יָפֶה! בְּדִיּוּק מֵאוֹתָהּ סִבָּה אֲנִי לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי כָּמוֹךָ. כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁעוֹד מְעַט מַגִּיעִים! כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא נֶעֱלָם לְגַמְרֵי, אֶלָּא מִיָּד אַחֲרֵי הַ"הֵעָלְמוּת" שֶׁלּוֹ הוּא חוֹזֵר וְגָדֵל. בַּדֻּגְמָא שֶׁל הַיָּרֵחַ מִשְׁתַּמֵּשׁ הָרַבִּי כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָנוּ עוֹד מַשֶּׁהוּ.
* * *
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים מַדְגִּישׁ הָרַבִּי שֶׁהַגְּאֻלָּה נִמְצֵאת בַּפֶּתַח. שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים מַמָּשׁ בְּסִיּוּם הַגָּלוּת. הָרַבִּי בְּעֶצֶם גּוֹרֵם לָנוּ לָדַעַת וּלְהָבִין שֶׁהַגְּאֻלָּה אוֹטוֹטוֹ מַגִּיעָה.
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִנֵּה עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת בּוֹדְדוֹת אָנוּ מַגִּיעִים - וְלָכֵן אֵינִי מִתְיָאֵשׁ בַּדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַהֲלִיכָה. כָּךְ כַּאֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַגְּאֻלָּה מַמָּשׁ בַּפֶּתַח, אָנוּ מְסֻגָּלִים לִסְבֹּל אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל סוֹף הַגָּלוּת בְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ - וְכָךְ פּוֹעֲלִים וּמַגִּיעִים בְּקָרוֹב מַמָּשׁ אֶל הַגְּאֻלָּה".
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק י"א עמ' 199-200)